כמו תמיד, שוכב במיטה ומתגלגל מצד לצד בניסיון להרדם, סוגר את העיניים ומקשיב לשקט, מנסה לגרום לו להשתלט על המודע שלי לפחות עד הבוקר. פתאום אני רואה תמונה מלאת צבעים בחשיכה שמתחת לעפעפים, מאותו סוג של תמונות שגורמות לי לרצות ללמוד לצייר, כי תמונה אחת שווה אלף מילים, ואין בי אלף מילים לתאר את הזוועה, אך אני אנסה ניסיון חסר סיכוי. פני אישה מבוגרת מסתכלות עלי, עור בגוון של אדמה בהירה, חום בהיר עם רמז לכתום, עם קצת קמטים, נתלה בחופשיות ונאחז בעצם. השיער שחור, ישר מאוד אבל לא מסורק כבר שנים, מאובק וארוך, מכסה את הכתפיים. גבות שחורות ועבותות, מצח גבוה. כל התמונה כאילו קפואה, הפה קפוא בצעקה מחרידה וכנראה מחרישת אוזניים, מעוות לו בצורה שאני לא מצליח לתאר, הצורה מזכירה לי צורת שלולית, מן קוו עקום סגור ושרירותי. שפתיים סגולות, קפוצות, מלבינות מרוב המאמץ. וורידים כחלחלים בולטים בצוואר. והעיניים... זהו החלק שהכי קשה לי לתאר. בעלות צבע בלתי מוגבר, מביעות זעם, רוע ורשע טהור. אלו לא עיני אדם, אלא עיני מפלצת, עיניים שיש בהן רצח, עיניים שאתה רואה בהשתקפותן את מותך.

נרדמתי וחלמתי חלום מדהים, חלום שבו הכול היה מושלם, שהיה לי טוב כמו שלא היה לי אף פעם בחיי. כשהתעוררתי החלטתי שאני לא אפרסם אותו ואשמור אותו לעצמי, אך אפילו לעצמי לא הצלחתי לשמרו, הוא שקע לו חזרה לתת-המודע.

שכחתי את הבטריות, אז ישבתי והשתעממתי לי באוטובוס וחשבתי מחשבות. ראיתי פרסומת של : "וורידים בולטים אפשר להעלים!". ישר עלתה לי לראש התמונה של מלקחיים מוציאות את הוורידים הבולטים מהעור. וראיתי זבוב כשפיהקתי ותיארתי לעצמי, שאני בולע את הזבוב ואז יורק אותו החוצה והוא עובר דרך המרווח בין השיניים ונמעך שם ונשארות שאריות.

מסקנה: לא לשכוח לקחת את הסוללות!!