רדפתי אחרי הלטאה הקטנה והירוקה בכל רחבי הדירה. היא התרוצצה כמשוגעת, מפוחדת מעיקשותי לתפוס אותה. הייתי חייב, הייתי צריך לטעום מבשרה, הייתי צריך לעכל את היישות שלה ולצבור את כוחותיה. חתול אפור וערמומי עשה את עצמו עוזר לי לצוד את הלטאה למען מטרות נסתרות משלו. נחתך לה הזנב כשהיא עברה בין התריסים, החתול הצביע על הזנב, אבל ראיתי כבר בעצמי. הלטאה ברחה במורד המדרגות ובזמן שרדפתי אחריה החתול טרף את הזנב. תפסתי את הלטאה על המדרגות בעזרת חולצה ואכלתי אותה. חיברתי לשלד הלטאה את הפרגמנט שנשאר מארוחת החתול ותליתי את השלד בשלמותו על הצוואר. הרגשתי שמח ומרוצה מעצמי.

אלפי שנות חושך עברו עליהם בצינוקים ובתעלות המצחינות, אלפי שנים של שקט חסרות אוזניים חלפו כמו חלום מול עינם היחידה, שנים שעברו בחיפוש קפדני שנועד להרוות את הצמא המכרסם והמתמשך שלהם. שניהם היו דגים עגולים וקוצניים בצבע כתום בהיר וחולני, הזכר היה קצת יותר גדול בקוטרו, ואילו הנקבה קטנה יותר, אך לא בעלת מראה עדין יותר מהזכר. היה להם מראה עתיק, פרהיסטורי, כאילו הם צללו למעמקים לפני שהזמן התחיל את ספירתו וצפו מעלה לתעלות הניקוז בתקופות שמזמן נשכחו מלב אדם. הייתה לכל אחד מהם עין יחידה נטולת הבעה לחלוטין, אדישה וקרה, כולה כחולה עם אישון שחור, עגול וגדול. העין הייתה פשוט ענקית, בגודל שליש מהגוף שלהם, מתחתיה הסתתר פה קטנטן עם מאות שיניים קטנטנות עוד יותר וחדות להפליא, מוקף בצמות של שיערות דלילות, חלקן שיערות שיבה.

הם ניזונו במשך כל הזמן הזה מיצורים אומללים שהתרוצצו בתעלות החשוכות, אחוזים פחד וייאוש, נופלים למים המאולחים ונקרעים לאלפי גזרים על-ידי שיניים קטנות וחדות והופכים למשתה אמיתי, ענן של דם ואיברים פנימיים המרווה את תאוותם של הדגים. הקירות מכוסי הטחב של התעלות שומרים בסוד על חיים שנלקחו, על צעקה אחרונה, על גוף חי שנעלם ללא כל זכר, על חיוך שבע וחושף שורת שיניים צהובות ומבריקות לאחר הארוחה.

אך החיים שורדים, והחיים נמשכו לאור, נמשכו לשמש, נמשכו לשמיים ויצאו החוצה אל האוויר מן התעלות, והתעלות נשארו ריקות, קרות. הקירות עצרו את נשימתם ומתו, המים עמדו דוממים ורקובים, והדגים שחו באי-שקט במשך שבועות רבים, תוהים למה לוקח להם כל כך הרבה זמן למצוא קורבן חדש. בסופו של דבר הם הבינו שזמנם פה תם, שהם משוטטים בקבר קר וחתום. הזכר פתח את פיו כמערה גדולה וחשוכה, והנקבה שחתה בהכנעה פנימה. הזכר סגר את פיו וקיווה שזה יספיק לו לזמן מה, והעין הענקית של הנקבה שהציצה מתוך לוע הזכר הביעה רגש כולשהו, בפעם הראשונה מזה עידנים, ספק עצב נוגה, ספק אכזבה.