גרתי לבד בבית ישן שדומה לבתים ליד התחנה המרכזית בת"א. גרתי בחדר אחד עם קירות בצבע קרם כהה דהוי המתקלפים מרוב לחות תמידית, וללא חלונות ורק עם דלת יציאה אחת ישנה מעץ כהה. יום אחד השכנים החליטו משום מה לפתוח אלי מעבר דרך הקיר של המטבח שלהם שהוא משותף עם אחד הקירות הצדדיים של החדר שלי. הם ייעצו לי לארגן איזו יציאת חירום אז מהקיר השלישי שלא היה צמוד לשום דירה חפרתי ירידה כזאת בתוך הקירות של הבניין, בתוך הגוף שלו עצמו, מעל קורות התקרות אל תוך מרתף חניה שכזה. במרתף היה מישור משופע של ירידה ממש מול היציאה מהתעלה שחפרתי, וגדר בחצי מגובה הקירות מגדרת שטח מסויים של המישור הזה ויוצרת מן חדר שהכניסה אליו מצד אחד היא היציאה מהתעלה ומהצד של הגדר יש דלת מתכת פרוצה. תיקנתי אותה והתקנתי מנעול. משום מה היה לי חשק להשאר שם לזמן מסויים. תוך כמה דקות הגיעו איזה 7 עד 10 כושונים קטנים בבגדי ראפרים, כולם בני 12 ומטה חוץ מלבן אחד בן איזה עשרים, נורא שמן ולבוש גם הוא בבגדי ראפרים. כמה מהם הביאו מברג והם התחילו לפרוץ לי את המנעול. כשהם פרצו כמו כושונים נכנסו בצהלה לשטח שלי, ואני צעקתי להם להסתלק. הם התחילו לקלל כמו שכל כושי ממוצע היה עושה אז התחלתי לקחת אותם אחד אחד ולזרוק מעל הגדר. הם כל הזמן חזרו וכל פעם הרסו חלק מהגדר וכשהם הרסו ככה את כל הגדר הבנתי שהם יותר מידי.

ברגע זה נכנסו הרבה ילדים קטנים בגילאי 5-9 כולם לבושים בערך כמו טלטאביז, או כמו זרעונים מאיזו פרסומת לקונדומים, רק לא לבנים אלא בצבעים: צהוב, ירוק, כחול וסגול. הם הסתדרו בריבוע ענקי שכל רבע ממנו הוא בצבע אחד. הבנתי שזאת פגישה מאסיבית של פורום אינטרנט ענקי והם הולכים עכשיו לפוצץ אחד לשני את התלבושות הצבעוניות (שנראו בעצם קצת כמו בלונים גם), ויש זכות לפוצץ תלבושת של אחר לפי קריטריון של רייטינג ברשת, מן קדימות-רשת. הכושים איכשהו התרבו ואיימו עלי ומשום מה הסיכוי היחיד שלי היה לשכנע את כולם שיפוצצו אחד את השני פשוט על בסיס שוני של צבעים ולא לפי קדימות-רשת. ילד אחד ראה שאני מנסה לשכנע אנשים ושהכושונים מעצבנים לי את הצורה והוא החליט לעזור לי. נטפלתי לילדה אחת שנראתה נורא מסכנה ולא מעוניינת במשחק, ושידלתי אותה לשכנע אנשים שיעברו לבסיס שוני צבעים מבסיס קדימות רשת. שכנעתי אותה והיא התחילה לאהוב יותר לשכנע אנשים מאשר את המשחק. לבסוף ראיתי שאין יותר תלבושות צבעוניות והמשחק נגמר.

אני והילד נכנסו למקדונלדס כי רציתי לקנות לו משהו בתמורה לכך שעזר לי. בחנות הייתה שורה אלקטרונית רצה שמראה מי ניצח במשחק והשם של הילד היה שם והוא לא ראה כי הוא היה רעב. הוא ביקש איזה משהו בצבעים, הוא ביקש אדום והמוכרת אמרה שיש גם ירוק. הוא התחיל להתלבט והיא חייכה אליו ואמרה שהוא יכול לקנות גם וגם, כי היא גם ראתה שהוא זכה והיא ידעה שיש פרס של חצי מיליון דולר על הזכייה. היא חייכה גם אלי והסתכלתי על הילד ואמרתי שמותר לו אז הוא לקח את שניהם. הוא אכל ואז נרדם כשסיים וגם אני נרדמתי.

ארגנתי מסיבת יום הולדת בבית שלי. משום מה התארגנו בקבוצות קטנות, אני הייתי עם מישה בקבוצה בחדר שלי. הבנות מהכיתה באו לחדר ושאלו אם מצאנו 95 שקלים. חיפשתי ולא מצאתי ואז שאלתי את מישה אם הוא מצא והוא אמר שבזבז 90 ובדק בארנק ומצא שם 75 ועוד מלא כסף קטן שבטח מסתכם לעשרים והבנות אמרו שזה בטח שלהם והוא הכחיש ואז אחת מהן מצאה את הכסף על השולחן. אז היה מלא קפה טעים על השולחן בכוסות, שתיתי רק כוס אחת אבל האחרים שתו יותר מהר אז הקפה נגמר ונעלבתי על זה. ליוויתי אנשים החוצה למכונית של דימה ופגשנו את אמא של דימה, משום מה היא עבדה בלוד בשעה הזאת. דימה אמר לה שאין מקום באוטו ושהוא יחנה אותו בחצר שלהם.

זחלתי בתוך בניין שנראה כמו סופרמרקט ריק ענקי עם הרבה חדרים וחיפשתי משהו. הייתי בכיוון הנכון והחלקתי בתעלת קרח של אזור הבשר הקפוא (לא היו שום מוצרים בסופרמרקט, הכל ריק מאנשים ומוצרים) לתוך תעלה שהובילה לחדר עם צינור צבעוני ענקי. נזכרתי ששכחתי משהו חשוב למעלה, חזרתי ולקחתי אותו וכשחזרתי לחדר כבר התחילו הצילומים וברחתי מן המצלמות כדי לא להפריע. הצילומים היו בעיצומם כשיצאה מפלצת מן הצינור. היא נראתה כמו אלמנט אדמה בהירוס, רק יותר מלוכלכת ועשויה חלקית מחרא. באו איתה עוד הרבה מפלצות יותר קטנות שמילאו את הבניין וטרפו אנשים. התארגנו ליחידות וצדנו אותן אחת אחת. לבסוף רק המפלצת הראשונה נשארה, מתחבאת במרתף. זרקנו רימונים אבל זה לא עזר. זרקנו חתולה שחורה והמפלצת מתה, ויצאו חוץ מהחתולה השחורה חתול וגור חתולים שחורים. לקחנו את החתולה לאולם אירועים והתחלנו לחגוג את הניצחון. אז מישהו נזכר בנבואה שצריך להביא את משפחתה של החתולה כדי שלא יקרה שום דבר רע. אני ומישהי הלכנו להביא אותם מהסופרמרקט. מצאנו את שניהם, הגורה לא רצתה ללכת, היא שמה את הגורה בתיק אבל היא ברחה אז עטפנו אותה בנייר אלומיניום וסחבתי אותה ביד. החתול לא רצה ללכת כי הוא לא רצה לעזוב את הגורה פה לבד, וזה היה די מוזר כי לקחנו אותה איתנו. הלכנו לאולם והיא ברחה באמצע ורצה חזרה ונכנס לשיחים. רצנו אחריה וחיפשנו אותה, ופתאום היא רצה במהירות מסחררת, עברנו אותנו ורצה לאולם. הבנתי מה זה אומר ואמרתי שהמפלצת אחרינו. הלכנו ברגע הזה לכיוון האולם, הסתובבתי אחורה וראיתי שהמפלצת באמת רצה אחרינו. ברחנו ממנה במהירות וניסינו להשיג את החתולה ולהגיע כמה שיותר מהר לאולם, אבל הייתי לי מחשבה רעה צדדית על כך שהשארנו את החתול שם ולא נצליח להפטר מן המפלצת.