אני כלוא אצל מכשפה זקנה. היא רוצה לענות אותי בשיטות שונות, עתיקות וחדשניות, היחידה שאני זוכר זה במרתך מתכות. אני מנסה לברוח, אך כל הדלתות נעולות. היא צוחקת צחוק מרושע ורודפת אחרי עם מרתך המתכות. אני בורח דרך החלון למרפסת של השכנים מלמטה. גבר מקריח בגיל המעבר רואה אותי וכולו נורא מופתע. אני מסביר לו מהר שיש מכשפה למעלה ומבקש ממנו לשחרר אותי. הוא מסכים בשמחה ומשחרר אותי. לפני זה הספקתי להכיר את הבן שלו, בחור בגיל עשרים, נראה נורא עצוב ואומלל. אני רץ על ארבע על הדשא המעורבב עם בוץ מתחת לגשם קליל שיוצא משמיים אפורות, כולי מלא בשמחת החופש, רוצה כבר לעבור מתחת לגשר העתיק המסמן את גבולי שליטת המכשפה. הגבר הוא קורא לי לפתע מן המרפסת שלא התרחקה יותר מידי באופן מפתיע ומפציר בי לחזור ולעזור לבנו, שהוא כבר גוסס ממחלתו הנפשית. אני מן הסתם נענה ונורא רוצה לעזור וכמעט מתחיל לחזור על צעדיי, אך פתאום אני נזכר באגדה, ומספר אותה לכלב הנאמן שנמצא איתי, מספר שבאגדה המכשפה ניסתה לגרום לקורבן לבוא אליה מרצונו החופשי כדי למלא את אחד התנאים לכישוף עתיק יומין ורב עוצמה. במקום לחזור הגענו לגיהינום. הכלבים נשארו מבחוץ, מנסים לקפוץ מעל גדר עץ גבוהה ושלדים מנסים לרצוח אותם עם מגלי עצם. כל הדשא בגיהינום ירוק וגבוה, מועיד על כך שהמקום די עזוב, הבניינים מאוד ישנים והצבע מהם מתקלף והדשא צומח סביבם ללא כל שליטה. עובר אוטובוס של אגד ומוריד את האדם האחרון בו בתחנה לא רחוק ממני. כנראה שזאת התחנה האחרונה. הוא ממשיך לנסוע וחוזר עוד מעט חצי מלא באנשים, מתחיל סיבוב חדש במקום. אני מטייל באיזור ומגיע לבית הדין של השטן. שם אני רואה איך השטן דן שתי נשים עשויות אובסידיאן לשריפה במתכת רותחת. הן נשרפות בתוך עיסה כהה מבעבעת, מותכות והופכות לשלולית מחומר כתום זוהר השוקעת בתוך העיסה מהמרכז לקצוות, משאירה בסוף טבעת זהובה שגם היא נעלמת בעיסה. אני מסתכל והדברים לא מוצאים חן בעיני, אני חושב שהדברים לא נעשים פה כמו שצריך, אז אני מחליט להפסיק את רודנות השטן ולתפוס פה את השלטון. פתאום אני הרבה, צבא, ים של אלים, כולם עם לפידים, כולם מוכנים להלחם, אלים עתיקים עשויי עץ, אבן, נחושת, זהב, אובסידיאן, ברזל ועצמות. אני עומדים במרכז העולם שלפתע החשיך, מאירים אותו באור לפידים שצובע את הכול בצבע דם קרוש, עומדים לפני השטן ומשרתיו. חלמתי את החלום הזה כמה פעמים ונורא חבל שאני שוכח פרטים, כי זה היה פשוט מרתק.

אתמול חלמתי שאני וזרובבל נמצאים באתר נופש כולשהו בים המלח ובורחים מכלב נורא נחמד, אבל משום מה אנחנו יודעים שאם ניגע בו אז יקרה משהו רע. הכלב לא מבין והוא עצוב שלא רוצים לשחק איתו. אז אני ואניה עומדים על כביש ליד ים המלח ומחכים לטרמפ. אני רואה מישהי מוכרת מלוד נוסעת על גלגיליות על הכביש. חשבתי לעצמי שזה מוזר שהיא הגיעה עד לפה על גלגיליות.

היום חלמתי שהיינו בחבורה גדולה של אנשים על סירה ליד חוף הים, ואיזה שניים מהם הזדיינו להם. פתאום הגיעה סירה מלאה כושים, הם ראו שהשניים ההם מזדיינים ואחד מהם החליט שהוא מזיין את הבחורה. אז החלטתי להפוך את זה למשחק התערבות ואמרתי שאם הכושי מתעייף ראשון ולא יכול עוד אז אנחנו נסרס אותם ונוציא להם את העיניים עם הזין הכרות שלהם, נכרות להם את האשכים ונדחוף אותם לנחיריים שלהם ואז נכרות להם את הראש. הם הסכימו והוסיפו שאם הבחורה מתעייפת ראשונה אז הם יהרגו את כולנו. התחלנו להוסיף עוד מלא חוקים, אני זוכר רק שאחד מהם היה שהם מזיינים אותה בתורות בפרק זמן קצוב ואם הם מאחרים אז הם צריכים לזיין את סטס בתחת עד שהוא יגמור. אחד מהם באמת איחר אז הוצאנו את סטס מהשיחים. הכושי רימה וזיין אותו עם סכין קומנדו כזאת במקום לעשות זאת כראוי. סטס צחק עליו ואמר: "מה זה זין זה? זה פאקינג גפרור ולא זין!". אני לא זוכר מה קרה הלאה, אבל נראה לי שניצחנו =)

אחרי זה חלמתי את אחד החלומות האלו שקורה משהו נורא טוב בהם ואז כשאני מתעורר לוקח לי בין דקה לחצי שעה לקלוט שזה היה רק חלום ושאני נמצא במציאות המרה ואז זה די מדכא אותי והורס לי את היום. היום  לקח לי שתי דקות לקלוט =\

התחלתי להזניח את החלומות שלי וזה ממלא אותי בהרגשה של הזדמנות שפיספסתי כי היה לי חלום פשוט מדהים שלשום ולא טרחתי לרשום ועכשיו אני כמעט ולא זוכר כלום. סיפורי המלך ארתור, קאמלוט ומרלינים למיניהם הם טריילר של כיפה אדומה בהשוואה לחלום הזה! זאת הייתה אגדה ארוכה מאוד על שני אבירים שיצאו לבצע משימה כולשהי. אני רק זוכר איך הם עמדו ודיברו עם השומר של הנפחייה הקסומה בזמן שהנפח יצר בשבילם כלי נשק קסום ורב עוצמה. אני גם זוכר איך אחד מהם טיפס על מבנה עשוי רגלי עכביש צהובות שהגיע לאינסוף, אבל הוא עבר רק חצי מהמרחק עד הירח ונפל נפילה ארוכה למטה. הקטע היחיד שאני זוכר טוב זה שאחד מהם שחה באגם מלא מפלצות איומות, אך הייתה שם גם מן ציפור בגודל של פליקן, בצבע תכלת שמזכירה בצורה מוזרה דג. ככול שהמפלצת הייתה מחרידה יותר, כך היא פחדה יותר מהציפור הקטנה. האביר שחה וברח מהמפלצות (נחש ים, הידרה, ייצור כמו ההוא מהנוסע השמיני רק בצבעי סגול כחול, כולם בסדר גודל של 4 פילים בערך). הוא תפס את הרגליים של הציפור והיא סחבה אותו בתוך המים, כמו הסירות שעשועים האלה של הגלישה על המים. הוא נפנף בה והראה אותה לכל המפלצות והן ברחו והסתתרו. רק ההיא הסגולה כחולה עם השיניים הענקיות לא הצליחה לברוח כי היא הייתה הכי גדולה אז היא שכבה על הקרקעית וקצה הראש שלה בצבץ מן המים. הציפור ישבה עליה והתחילה לנוח. האביר יצא מן המים ופגש את השני וסיפר לו מה קרה, הראה לו את הציפור והמפלצת. האביר השני אמר שהוא מפגר וזה לא מפלצת אלא סתם אי. האביר הראשון צחק וקרא לציפור, כי הוא הספיק להתיידד איתה ולאלף אותה. המפלצת הפסיקה לפחד ויצאה מן המים והראתה את כל כולה. האביר השני קפא מפחד והראשון צחק.

היום התעוררתי מהחלום הבא: באתי אל בשמאק שמשום מה גר בקראוון (סמל של התת מודע לזה שהוא יושב כבר איזה חודש במעצר בית?? =). שם גיליתי שיש לו חברה יפיפיה, היא הייתה במקלחת. פתאום עבר לי בראש הבזק, מראה של כל הקראוון, מפוחם ומלא עשן, ואני, עם נשק שמפזר חשמל ליד הדלת של חדר האמבטיה, מנסה לרצוח אותה כי היא זאת שגרמה להרס, כי היא נורא מסוכנת, היא לא בת אנוש, מפלצת. שכבתי על הספה וניסיתי להרגע. היא יצאה מן המקלחת, הם נעמדו מעלי והתחילו להתנשק. לא ממש הזיז לי עד שהיא לפתע התחילה להשתין לי על הפרצוף! מיד קמתי וחשבתי איך לנקום על כזה עילבון. החלטתי לנסות לתלוש לה את השחלות או משהו והכנסתי לה חמש אצבעות לכוס. הן עברו נורא בקלות, גם כל היד נכנסה עד המרפק והרגישה שם חופשי, כמו בתיק. הבטתי בהם משתומם, הם חייכו ובשמאק חייך במן הבעה של: "רואה איזה חרוץ אני, עד כמה אני עובד קשה?". היה שם קצת לח ומחליק, העברתי את כף היד בכל הפנים וחשבתי שאין שם מקום לאיברים פנימיים!  מצאתי כמה חורים, הרבה יותר משניים. תפסתי אותם באצבעות ותלשתי את כל העסק החוצה. הוצאתי משהו שנראה כמו בלון גדול מפלסטיק, כזה בצבע עור בהיר. חשבתי שעכשיו הבטן שלה בכלל ריקה ועברה בי בחילה מהמחשבה. היא חייכה אלי, הפכה לגבר רזה ושעיר ובאותו קול שלא השתנה אמרה: "להוציא את זה נורא קל, עכשיו תנסה לדחוף את זה חזרה!" וקרצה לי. לא ממש רציתי לדחוף לרקטום של גבר בלון פלסטיק, אז זרקתי אותו על המיטה והתעוררתי.

מעכשיו אני מחזיר את מחברת החלומות מהקלסר שתשכב ליד המיטה, כמו פעם.