התעוררתי ב12 לאוקטובר בשש בבוקר. התבוננתי בפלאפון וראיתי הודעת מזל טוב מזרובבל, איזה כיף על הבוקר! גם ההורים ברכו. ארוחת בבוקר, Ни пуха, ни пера הסטנדרטי (מזל טוב במבחן, רק בהפוכה כדי שלא תהיה עין הרע), עונה К черту!  ותופס אוטובוס. בדרך אוליה ואליסה מתקשרות ומברכות, נעים... שם פוגש מלא אנשים משבח. פוגש את באשמק בחולצה של Det Som Engang Var ואני כמו תמיד בחולצת Hvyt Lyset Tar Oss. לא ראינו אחד את השני מזמן אז שנינו ראינו את החולצות פעם ראשונה וישר שאלנו אחד את השני : "ממתי את שומע טרו בלאק?". אני שמעתי די מזמן פשוט סוף סוף אספתי כסף לחולצה לקראת המטאליסט. הוא שמע פאנק לפני זה ועבר מעבר די דרסטי לטרו בלאק. טוב, לדעתי הוא אף פעם לא היה פאנק ראוי לשמו (שזה בעצם טוב). באמצע בפרק החמישי קלטתי שאני בן 17. הלך בסדר, רק שהמילולי דפק, מן הסתם. אני נח שלוש ימים ומתחיל להתכונן למועד דצמבר. אחרי זה נסעתי עם באשמק לת"א, שתינו בירה, קצת ישבנו ודיברנו. אחרי זה הוא נסע לחברה שלו ואני נסעתי ללייה. היא הביאה לי ברכה ופרחים ואחותה ניפחה לי בלונים =)) אבל בדרך החלטנו שבלונים זה לא טרו ונתנו אותם לילדים קטנים. הצעתי לה להתחיל ביחד עם ילדה קטנה שעשתה סיבובים באופניים בפארק אבל בסוף התביישנו. היא כמעט שיגעה אותי בזה שכל הזמן אמרה שאני משוגע. אגב הבירה, מישהו יודע האם אמור להיות בבקבוק בירה גינס מן גוש לבן מוצק? כי אם לא אז שתיתי משהו דפקטיבי =\

בדרך חזרה:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עשרות אלפי רוצחים קטנים זוחלים על הקירות, כאילו הקירות קמו לתחייה ונעים כמו חי כבול המנסה לברוח. הם בכל מקום, אני רואה רק אותם, זוחלים עלי, נכנסים מתחת לציפורניים, מתחת לעפעפים, לנחיריים, לפה לאוזניים, ממלאים אותי בגופותיהם הקטנות רבות הרגליים, קורעים אותי מבפנים עם מלתעות מבריקות וקטנות, אך חדות עד מאוד, מניעים את איברי הפנימיים עם מחושיהם הקטנים והגמישים, מוצצים את דמי בתאווה בלתי נלאית. שקט, חדר ריק, לבן, גופה אפורה חסרת חיים. אני.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חזרתי הבייתה ממש עייף מכל היום הזה, הלכתי בחצי שינה הבייתה בדרך הכי מחורבנת שאפשר למצוא: מהתחנה המרכזית בלוד (שלא ממש ראויה לשמה) דרך המסגד והכנסייה והבתים הלא חוקיים של הערבים  בדרך הכי קצרה הבייתה. איפושהו בדרך איבדתי את קייס הדיסקים שלי. פעם אחרונה ראיתי אותו בתיק שלי בפארק בבני ברק. זה פשוט נורא, נשאר לי רק דיסק אחד לשמוע בדיסקמן וזה עד שהמחשב החדש יגיע =\. נרשמתי לקורסים וביום ראשון אני שוב מתחיל ללמוד אז צריך לנוח כמו שצריך בשלושה הימים הקרובים. מחר חוגג יומולדת עם השכבה לשעבר, ייאי, מתנות! =) אתמול אבא שוב התחיל שיחת מין בשאלה : "כמה עולים קונדומים בימינו?". אמרתי שזה תלוי ואז הייתי צריך לעשות משהו באופן דחוף ביותר =P.

היום בלילה:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני הולך לחוף הים באשדוד עם שתי משקולות כבדות ביותר בידיים. מפיל אחת והיא מתגלגלת על החוף. אני רץ אחריה והמשקולת השניה שבידי נורא מעיקה והמשקולת הראשונה מתגלגלת אל תוך המים. אני מגיע למים, מניח את המשקולת בזהירות על החול ונכנס למים ומחפש את המשקולת שטבעה. יש שם הרבה משקולות ושברי משקולות בגווני שחור ואפור שונים, אבל אני מצליח למצוא את המשקולת שלי ומוציא אותה לחוף. אני פוגש את פיין וההורים שלו בחוף, אנחנו אוכלים נקניק ומתפלאים למה הוא כל כך מגעיל. אנחנו מתבוננים בעטיפה ומגלים שכתוב עליה שזה נקניק עוף.

יש בחוף תחרות של בניית ארמונות חול ופיין בונה מצבה יפיפייה מחול (כתוב עליה תנצב"ה באותיות גדולות, את השם לא ראיתי, בצדדים יש לה משולשים משוננים כמו לפומפיה). אנחנו סוחבים אותה למקום התחרות ואני מפיל אותה בטעות. היא נסדקת ואני אומר שזה לא נורא כי מילא לא היו מחשיבים אותה בתחרות כי זה לא ארמון.

יש בחוף זוג שמנקה את הזבל. הוא מנקה את הזבל, מביא אותו לפח זבל ענקי ומקבל את שכרו מבעל המקום. אחרי זה, הזוג בסתר מוציא את הזבל ומפזר אותו על החוף ואז שוב מנקה, שוב מביא לפח הזבל הראשי ושוב מקבל את שכרו. השכר שלהם זה שני עפרונות HB2 ומחק (מעניין איך זה קשור למציאות שלי =P). הבחורה מתחילה ללעוס את המחק, הבחור לועס את המחק בקצה העפרון, ממשיך לכרסם את העפרון, תוחב את העפרון השני עם המחק קדימה לבחורה באף, לועס מהמחק שלה, נותן לה לכרסם את העפרונות בתורות, מתנשק איתה והם לועסים ביחד את המחק, מכרסמים ביחד עפרון אחד, בקיצור, עושים מן אורגיה סאדו-מאזוכיסטית עם העפרונות. כל זה נורא ממסטל אותם משום מה ואחרי שהעפרונות והמחק נגמרים הם נשכבים על החול פשוט הרוגים והוזים להם על עוד עפרונות ומחקים.

בכיתה מוארת שבה הכיסאות עומדים בצורת ריבוע בחור ארוך שיער מעביר שיעור גיטרה למתחילים. כל התלמידים שלו מורכבים מערביות מכוסות בגדים ערביים מכוערים שחושפות בדיוק את הפרצופים הקופיים המכוערים והנחותים שלהם. הוא מסביר להן איך לכוון גיטרה ואחת מהן מרימה את החצאית ומתחילה לאונן. האחרות מצטרפות אליה. הבחור נבוך, אבל ממשיך להסביר בגמגום. הן לא מפסיקות עם זה, מתחילות לגנוח (הזוועה!!) וכולן גומרות ברגע אחד בדיוק כשהוא מסיים להסביר את הנושא וכולן מוחאות כפיים.

אני הולך לי ועולה על גבעה ירוקה ושוממת. היא מלאה דשא קצרצר וירוק בגוון מאוד עמוק. הכול מסביב מוקפות בגבעות זהות לחלוטין ובעמקים ביניהן. נמאס לי לעלות על הגבעה אז אני מרים את יד שמאל ומופיע על הגבעה פס לבן שמתחיל מתחת לרגליי ועולה על הגבעה. אני מרים את יד ימין והוא הופך לשביל מוגבה בנוי מאבן לבנה, כמו מיניאטורה של החומה הסינית אם לשטוף אותה עם אקונומיקה =) אני עולה עליו והולך למעלה. אני מגיע לחוף הים עם דובי ביד ימין. פוגש את סבטה ואת אמא שלה (גרר =) אומר להן שלום, אמא שלה הולכת לאנשהו ואני תופס את השיער של סבטה ביד שמאל וממשיך ללכת בשביל. איכשהו השיער שלך נהיה נורא ארוך כך שאני מחזיק את השיער שלה והיא הלכה אחרי אמא ואני בקושי רואה אותה, אך עם זאת אני מרגיש שהיא עדיין לידי. השביל נכנס לתוך הים, אני מוציא את הפלאפון והסיגריות מהכיסים ושם בגיגית כחולה. מגיע לסוף השביל, המים עמוקים מסביב, נורא צלולים ובעלי גוון עמוק של כחול כהה. אני קופץ ראש אל תוך המים, מגיע עד לקרקעית ואז צולל החוצה. כמעט נחנק עד שאני יוצא מהמים כי צללתי עמוק. כל הזמן שאני במים יש לי צלילים באזניים שמזכירים מנגינת פעמונים קסומה, כנראה בגלל המים שמחלחלים לאוזניים.

אני יוצא מהמים ומתקרב לכיור ואבא אומר לי לא לפזר כל מקום שיער, אלא לאסוף אותו בכיור (הוא באמת אמר לי משהו כזה כי נושר לי מלא שיער אז הוא אמר לי להסתרק כל בוקר מעל האמבטיה או משהו כזה)

שוב אני לא זוכר כמעט כלום בגלל השעון המעורר =\

אני לא זוכר הרבה ומה שאני זוכר נורא מקוטע כי עד שהמחשב נדלק שכחתי כמעט הכול. רואה מין גבעה ענקית, בגודל של הר אבל עדיין גבעה משום שהיא כולה חלקה ומכוסה דשא. בעצם, כל האזור השטוח לחלוטין מסביב לגבעה מכוסה מאופק עד אופק באותו דשא ירקרק. בגבעה יש פתח בגובה של בערך 10 מטר ורוחב של 5 מטר. קצוות הפתח מכוסים אבן אפורה ומעוטרת רונות שלא הצלחתי לזהות. אני נכנס לפתח ונעלם בחשיכה.

אני נמצא בבית ריק, כולו בצבע בז', הווילונות שגם הם בצבע בז' זזים מהרוח ולמשהו זה גורם לי להרגיש שלא בנוח ואני מתחיל להתרוצץ בכל רחבי הבית, מחפש יציאה.

ישנתי באותו בית עם קרובי משפחה מרוסיה והיו להם ילדים קטנים, מעצבנים ולא מוכרים.

ישנו עם אצ'קו וסוניה באותו בית ובבוקר אכלנו אולדושקי עם ההורים שלה.

אנחנו נוסעים באוטובוס מוזר לטיול שנתי, אני יושב מקדימה ויש שם פינת עזרה ראשונה שכתוב שם שאסור לנשק להמצא קרוב יותר מ15 מטרים לפינה. אני אומר לאצ'קו בצחוק שייצא החוצה עם הרובה שלו. הרופא והאחות כועסים וסוגרים את הפינה במין דלת מחליקה. כל הדברים שלהם נשארים מבחוץ ואני לוקח שני זוגות של פינצטות עטופים בשקית ושם בכיס המעיל באומרי שעוד נזדקק לכאלה.

אני נכנס לביתן של בריכת צלילה. יש שם אפשרות לצלול עם בלון חמצן וסירה או לצלול עם מזרן אוויר (??). אין לי גרוש (כמו תמיד!) אז אני יושב עם איזו משפחה על הספות שמחכה לתור. הספות נמצאות במים רדודים מאיזושהי סיבה, כנראה כדי לשמר את האווירה ה"מימית" של המקום. הילד הולך לעשות מהאוכל שהוא אוכל סנדוויץ' ושואל אם מישהו רוצה חתיכה אחרונה, אז אני לקחתי.

יש לנו ליד הבית מכולת וקיוסק ליד. הקיוסק תמיד נסגר, מחליף בעלים והמכולת לא כי העסקים שם הולכים טוב. באתי למכולת לקנות משהו והתברר שהיא נסגרה! נורא הופתעתי והתחלתי להקיף את הבניין. ראיתי ששמו בפינה את מכונות הממתקים ויש שם שומר. אני עובר ליד והוא בדיוק יוצא משם. אני עושה את עצמי כאילו שכחתי משהו וחוזר לפינה ומוציא מלא ממתקים די מחליאים בצבעים חמים (טוב אני ממהר שלא ייראו את זה). אני חופן ערימה ענקית שלהם ביד והולך בבוץ וקולט שאני יחף. אני הולך ברחובות מכוערים מלאי בוץ בין קרוואנים וצריפים מפח ובכלל לפעמים חוי יגו זנייט שטו ולא בית. יש מלא אתיופים מסתובבים ברחובות ורק אתיופים וזה מפחיד אותי כי אני הלבן היחיד שמתהלך ברחובות. פתאום אני קולט שאני באשדוד(??) ולא מבין איך המכולת והקיוסק שליד הבית שלי הגיעו לשם..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אוף אבא מעצבן, עובד כל יום כל היום על המחשב ואני ליו יכול לכתוב =\ היום תפסתי רגע שהוא הלך לחרבן והשתלטתי =))

שלשום יצאתי למרפסת לעשן ולשמוע מוזיקה ושכחתי לנעול את הדלת. בזמן שאני שומע מוזיקה פתאום אני קולט את אבא שלי נכנס ומסתכל במבט מזרה אימה על החפיסה שלי ועל הוואנבי מאפרה שלי. הוא יצא, התקלחתי(!!הא!) ויצאתי וחשבתי שהוא יזיין לי שוב את השכל כמו תמיד על זה שהוא שונא כשאני מעשן בבית (איזה בבית זה במרפסת, זה יותר בחוץ מבבית!). אבל אבא התחיל משום מה שיחה בנושא חינוך מיני. =\\ חחחח התחלתי לכתוב את כל השיחה ואז קלטתי שמישהי מסויימת עלולה מאוד מאוד להעלב על דברים שאמרתי לאבא =)) אז אני אסכם את השיחה במשפטים הכי מפחידים: "מה אתה לא אוהב כוס שעיר? כוס שעיר מעיד על בגרות מינית!", "מה אתה לא אוהב לבחון את הפרטים האנטומיים? מה, עדיף כשיש קוו קטנטן כמו פתח תיבת דואר וזהו??". אמא נכנסה ואמרה שאם השכנה שלנו הייתה קצת יותר צעירה אז... בעעעע היא בת איזה שישים ומשהו והיא מפחידה אותי!!!!! אוף איתם.

אחרי הבגרויות התחלתי לחשוב ש85 אצלי זה ציון קבוע ולא חשוב כמה אשתדל, זה מה שאני אקבל +- 3 נקודות. זה די מוריד את המוטיבציה והביטחון העצמי =\ אבל אתמול גיליתי שקיבלתי 98 במועד ב' בבדידה, אז אני יכול אם אני קצת משתדל, אחרי הכול!

בזמן האחרון אני כל הזמן אומר "חרול!" (קוץ) בבית וכבר נמאסתי על ההורים עם זה אבל זה כזה מצחיק!!!

זה כזה שולט לרצוח עם סכין חתיכות קרח בתוך מרק קפוא שמתחמם על הגז!

זה כזה שולט לשים את הברכיים מתחת לחולצה ולראות איך השיערות על הרגליים מזקרות להן מהחולצה! =))

יש בפלאפון שלי אפשרות לעשות מה שרוצים בזמן השיחה אז לא מזמן התכתבתי עם סבטה בזמן שמישהי זיינה לי את השכל. אוף כל כך מעצבן, אני רוצה לפרט אבל אם מישהו יקרא פה ויספר לה לא יהיה לי נעים במיוחד.

אתמול כשהלכתי לישון היו השמיים בצבע אדום. חשבתי שהאל מדמם ונרדמתי.