|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
תיאטרון העצב
ראיתי במסדרון החשוך המון דמויות שנראו לי בלתי רגילות, כאילו באו מימי הביניים: בישופ ממושקף וגמלוני, ראש עיר לבוש בגדים מהודרים, איכרים לבושי בגדים מרופטים ובלויים. כולם דיברו אחד עם השני, אך לא שמעתי דבר. התקרבתי אליהם בזהירות, אך במהרה הבנתי שהם לא רואים ולא שומעים אותי. משום מה זעם אדיר תקף אותי והתחלתי להכות את כולם, עם ידיים ועם כיסאות מורמים, אך הכול עבר דרכם כמו דרך רוח רפאים. נכנסתי לקצב של הרס דמיוני, כעס חסר תכלית, מטרה ותוצאה, ופתאום פגעתי עם היד קלות במישהי. נבהלתי והחלתי ממלמל סליחות והתנצלויות. היא ישבה עם ראש מורד לפני שפגעתי בה, בשמלה מיושנת סגולה-כהה, כמו כתם ישן של יין, עם שיער אסוף כלפי מעלה. היא הרימה את ראשה והסתכלה עלי במבט נוגה. אז היא קמה וחיבקה אותי ברכות, כמו אדם בהלוויית יקיריו המחפש נחמה.
| |
חשמל
לא הייתה שום תכלית בעבודתה, זה פשוט לא יכל להצליח, היא הייתה מטורפת. היא חייכה אלי כדי לנסות להרגיע אותי, אך לא הצליחה להסתיר את האמת, מכשפה מקוללת! לקחתי את העגלה ורצתי דרך מישור אינסופי של אבני חצץ כואבות, רצתי אל עבר האופק. אבני החצץ התחלפו בעצים דלילים, גבעות ושבילי חצץ. תהיתי לאיזה כיוון אלך, ופניתי אל עבר הגבעה הכי גבוהה.
לפתע שמעתי קולות של קהל אנשים גדול וקריאות של אתר בנייה מראש הגבעה. התאכזבתי כי הבנתי שלא אמצא שם את השקט והשלווה המיוחלים, ופניתי ללכת משם. לפתע עברה בי הרגשה כי משהו חשוב הולך לקרות על ראש הגבעה, ולכן שיניתי את דעתי והמשכתי ללכת לכיוון הגבעה. עברתי דרך התקהלות אנשים וכלי רכב חונים, וניגשתי לדבר אשר כולם צפו בו: כל מעלה הגבעה היה מרוצף בלוחות בזלת, בלוחות היו חצובות אינספור תעלות ולתוכן הייתה יצוקה מתכת אפורה. איש שרירי ומזיע עמד בצידו התחתון של הלוח, עם קלשון מתכתי ענקי בידיו. הוא חיבר את הקלשון לשקע בלוח הבזלת, והמתכת החלה להתחמם ולהאדים בידיו. הוא התחיל לרעוד ולהזיע עוד יותר מרוב מאמץ. התקרבתי אליו ושאלתי אותו: "אתה בטח מרגיש כמו פרומתיאוס?" האיש הנהן בחיוב וחייך תוך המאמץ. לאחר כמה דקות האיש הבין שהסכמה לא עובדת, משהו בה לא בסדר.
הוא הפסיק את עבודתו, המתכת הפסיקה להאיר וחזרה אל צבעה הרגיל. האיש קרא אל הקהל והתנצל: "האישה הייתה לי לעזר רב, לכלי ולנחמה, אך בוגדני הוא היצור שנוצר מצלעי שלי, שלחתי אותו מעלי והשלכתי את כל זכרו, וכך גם את הטבעת אשר באה מארץ סין, השלכתי אותה אל תוך המתכת, והיא שתלה בה רוע ואכזבה. חזרו לפה בשעות הדמדומים, עד אז אספיק לטהר את המתכת מהסגסוגת הבוגדנית." משום מה הפעם האמנתי לו, שלא כמו למכשפה המטורפת, וידעתי שאחזור לפה בערב כדי לראות את האדם שרוכב על הברק.
| |
אבולוציה
זחלתי במעלה הר חול ענקי שעמד ליד חוף הים. עליתי על צד ההר שפנה אל חוף הים, ומזוית העין ראיתי יצורים יוצאים מן המים וזוחלים על החול, חלקם אל עבר ההר. היצורים נראו כמו שילוב בין כלב ים לבין חילזון כהה ללא הכונכיה שלו, למרות שהבנתי איכשהו שהם יונקים. הם יצאו מן הים וראיתי שחלקם חפרו לעצמם מאורות בתוך ההר. הבנתי שאני צופה בתהליך של אבולוציה שחוזר על התבנית של יצור הפורץ מן הים ומתכוון לכבוש גם את היבשה. כשהגעתי למעלה ההר, ראיתי שהוא הרבה יותר גבוה ממה שדמיינתי. רוחות פרצים נשבו מעל פסגת ההר, מונעות ממני לקום, הארץ נפרשת מאופק לאופק, השמיים כתומים באור של שקיעה, והשמש והירח עומדים ביחד כמו זוג פנסי תאורה מעל לאופק. המראה של השמש והירח לצידה הפנט אותי, וכאשר פג הקסם הבנתי שדרך ארוכה למטה מצפה לי, ושאין לי הרבה תחמושת. חשבתי לזרוק רימון אל תוך אחת המאורות הקרובות של היצורים, אך ריחמתי עליהם, והעדפתי לחסוך את התחמושת למקרה חרום. ירדתי בריצה מן ההר ללא התקלויות, אך במרגלות ההר פגשתי שניים מהיצורים, שהחלו לזחול במהירות לכיווני ולקפוץ מידי פעם. רצתי לאורך החוף והם רצו באותה מהירות אחרי. התחלתי להתעייף, ושיניתי את כיוון הריצה מן החוף לעבר היבשה. נכנסתי לעיר ורצתי מתחת לבתים, היצורים פחדו להתרחק יותר מידי מביתם, מן הים.
| |
דפים:
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
