לא כתבתי כלום במרץ.
הרסתי לעצמי את הרצף המושלם שהיה לי של לכתוב מינימום פעם בחודש.
האם הזדקנתי? שנהייתי עסוקה מספיק בשביל לא להרגיש צורך לכתוב כאן?
ברור לי שהבלוג הזה מת מאוד בהשוואה להרבה בלוגים אחרים.
אבל פתאום אני קולטת שגם אני השלכתי אותו קצת לעת זיקנה. הוא תכף בן חמש... חודש הבא... וככה עובר לו מרץ ולא כתבתי מילה.
כלכך הרבה עבר עליי. כמו משאית שדרסה אותי בחודשים האחרונים. עכשיו יותר טוב, אבל עדיין לחוץ.
ואין לי אמבטיה, אמבטיה ארוכה שתטביע אותי קצת בתוכה, ואין לי אמבטיה כדי שאוכל לראות איך השיער שלי מרחף שם בפנים ומשחק משחקים עם עצמו, ואין לי אמבטיה כדי לראות כיצד כתמי קצף יוצרים לי כוכבים על הגוף.
ואין לי נוף שהוא בהיר כל כך עד שאפשר לראות לנצח.
ואין לי חופשה אמיתית.
ועכשיו קצת ריק. וכאן בארץ הולך להיות חם, כל כך חם עד שארצה לתלוש מעליי את העור כדי לחוש צינה קלה ונעימה.
אני כל כך רוצה להיות בהולנד עכשיו ...
ולמען שמה הגדול, שהעיבודים לרסיטל יכתבו את עצמם, הרי הם שם בראש שלי, שימציאו תוכנה שמתחברת עם אלקטרודות למוח ומחברת הכל לתווים לפי מחשבת העיבוד בראש. נו כבר בטח מדע המוח כבר הגיע לשלב הזה.
אני מקווה שיצא לי מתישהו לכתוב פוסט פחות קנטרני... \=
אוהבת
דורין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
