תשעה חודשים לא ראיתי אותו. מאז האזכרה. בעצם, 3 חודשים לא ראיתי אותו- הרי שבינואר הלכתתי לשמה להיפגש איתו. והיום, עכשיו, הוא היה בהרצליה. הייתי איתו (במובן של ראיתי איתו וישבתי איתו) והכל חזר אליי. כל הגעוגעים לשחר עוברים דרכו, רועי תמיד היה הכתף המקשרת ועכשיו שראיתי אותו במסיבה של סיוון פשוט נשברתי.
אני כותבת פה עם דמעות, פשוט כי אני כבר לא מסוגלת להכניס את כל הרגשות בפנים. סימבולי שזה היה היום? שבכיתי בלוויה של אישה שבקושי הכרתי, וביום ראשון יש אזכרה לסבא שכ"כ אהבתי? ושערן מצלצל אליי היום עם בשורות רעות? למה התקופה הנפלאה הזו חייבת הייתה להיפסק לה פתאום?
אני יושבת וכותבת את המילים האלו עם דמעות, ואני פשוט שכבר לא יודעת מה לעשות יותר. אני מרגישה כ"כ חסרת חיים (נו הבנתם באיזה מובן) ונמאס לי כבר. עיני דומעות והדמעות זולגות בלי סוף, והשני אנשים היחידים שהיו מוציאים אותי מהמצב-אחד מת והבנאדם השני זה כבר לא כמו פעם :/
אני הולכת עכשיו לשבת עם רועי לדבר איתו, נראה. יהיה טוב? =/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
