בוקר טוב.
עבר הרבה זמן. והרבה דברים.
אז, היה מבחן בפזיקה ולמדתי אליו. ונכשלתי בו.
באופן לא צפוי, זה נתן לי מוטיבציה ללמוד למתמטיקה ואחרים.
האמת, מה שיותר נתן לי מוטיבציה זה איידס.
(לא, אין לי.)
למדתי לביולוגיה, ופשוט הגעתי למסקנה שאני לא חושת שיש משו יותר מרתק (לפחות בשבילי) מלהיות פתולוגית (חוקרת מחלות).
כי תמדי אמרתי שאני לא מסוגלת לראות את עצמי עובדת במשהו שהוא שיגרתי וחסר משמעות, ושמצריך לשבת על התחת ולמות משעמום עד גיל 60.
ותמיד אהבתי רפואה.
ופשוט נראה לי כלכך מרתק לקחת רעיון ולרוץ איתו ולפתח דברים וברצינות לנסות לעזור.
אז ממש למדתי לביולוגיה, ואני חושבת שהלך לי טוב. ועכשיו יש מתמטיקה..
(כי צריך סכם של בערך מיליון כדי ללמוד את זה..)
הייתי במצב רוח לא משו לאחרונה.
וכשזה בא יש שני דברים שאני יכולה לעשות: כלום והכל. אין לי באמצע.
הפעם הלכתי על הכל.
יש לי עוד פחות מחודש מתכונת בספורט. זה לא טוב.
אתמול רצתי אחרי רותי בכל קומת י"ב (היא דיגדגה אותי) ועמדתי למות, אז לרוץ 2000?
אני כלכך לא אוהבת שאנשים מציקים לי.
ואני מבינה שהם רק רוצים שיהיה לי טוב והכל, אבל אם אני מבקשת להיות לבד, למה אנשים בטוחים שפשוט לא נעים לי לבקש עזרה?
וזה ממש מפריע, כי אני ממש מתעצבנת, ואז אני מרגישה חרא בגלל זה רק ניסו לעזור.
אני מפחדת. משני דברים מנוגדים. וממש.
הגעתי למסקנה שאני הכי מובנת לעצמי כשאני למטה עם בוקי.
יש לי ממש בעיה עם להסביר את עצמי וכל זה, בגלל זה אני גם הרבה כותבת מכתבים כי אז יש לי זמן לסדר את המחשבות.
ועליתי על זה שהכל בא לי טבעי וברור ובהיר כשאני עם בוק, אני אוהבת לרדת עם בוק.
הוא גם יותר טוב, ממש הרבה זמן הוא לא היה חולה, והוא אוכל, וזה ממש טוב.
עוד מעט פורים. 3 ימי חופש :)
תיקנתי את המחשב!
ואני ממש גאה בעצמי כי עשיתי ממש הרבה דברים לבד, כי אח שלי לא יכל לעזור לי.
ואני יודעת שאני נשמעת כמו ילד שלמד לשרוך שרוכים, אבל סידרתי כמה דברים שממש לא חשבתי שאני מסוגלת לבד.
ויש לי מוזיקה. וואו, כמה שזה היה חסר לי.
אני חושבת שאני אחזור למתמטיקה אם יש לי איזשהו רצון להבין נגזרות של פונקציות רציונליות.
"פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב..."
אל תשכח אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
