אחרי שהפנמתי שהמפעל הולך להפוך למשעמם וריק אחרי עזיבתם של פול וחברו ההולנדי, חשבתי שוב על העבודה במפעל. כי מה שהפך את השהות שלי שם לכיפית ומהנה, זה בעיקר הם, ולא נגיד צפייה של 10 שעות ביום בלחמניות. כשהם עזבו, כאילו כל המפעל התרוקן מצבע, והבנתי שמעכשיו הולך להיות קצת אפור שם. אבל הייתי אופטימית, הבחור הברזילאי עדיין איתי, ויש לנו אחלה שיחות, אז שרדתי יומיים עד לסוף השבוע. ובתחילת השבוע, בעודי מנמנמת על הלחמניות, קלטתי את ראשו של ההולנדי מבצבץ מאי שם, והתעוררתי מיד. חומר מעורר כבר אמרתי.

ואתמול, היה יום נפלא במפעל. הם טיילו הלוך ושוב לאורך המכונה החדשה, ואני פשוט נהנתי מהנוכחות שלהם. באחת ההפסקות הקצובות יצאתי לנשום אויר חורף וגשם, ופגשתי בהם. ההולנדי שאל אותי למעשי בחוץ בקור שכזה, ופול ואני הסברנו יחד, שיצאתי להרגיש את האוויר. אמרתי להם שחשבתי שהם סיימו את העבודה בשבוע שעבר, ההולנדי נאנח ואמר, שהעבודה לעולם לא מסתיימת כאן. חיוך קטן ותחושה חמה התפשטה לי בבטן. 

חוץ מהם, גם הבחור הברזילאי היה קרוב מתמיד. הוא עבד איתי במכונת הלחמניות, ובין חבורת לחמניות אחת לשניה, פטפטנו קצת. ודברנו גם בהפסקת אוכל, שסופסוף יצאנו אליה באותו הזמן. אני נהנת לדבר איתו כל כך, הוא פשוט אדם חכם ואינטלקטואלי, ולפגוש אותו במקום כזה, הופך את השיחות איתו למהנות ומספקות יותר מהרגיל.  

כשהגיעה השעה ללכת, נפרדתי ממנו, ואמרנו אחד לשניה שנמשיך לדבר מחר. נופפתי לפול לשלום ויצאתי בתחושה טובה ומצב רוח מרומם. 

הנהג של ההסעה הודיע לנו שלא נמתין מחר להסעה, כי לא תהיה, ושאנחנו מפסיקים לעבוד במפעל.

כשהתקשרתי לחברת כוח אדם, היא הודיעה לי שזה באמת נכון, שהמפעל לא זקוק יותר לתגבורת עובדים בבוקר, ושהיא תמצא לי עבודות מועדפות אחרות להמשיך לעבוד בהם.

אני רק יודעת שאני לא רוצה לעזוב את המפעל, ולא רוצה מועדפת אחרת.

אז בכיתי אתמול, והיה לי כל כך רע, מהמחשבה שאני לא אראה את פול, חברו ההולנדי והברזילאי המקסים. 

נקשרתי אליהם כל כך, ואני לא יכולה להתנתק ככה פתאום.

אפילו לא נפרדתי מהם כמו שצריך. 

-

דיברתי עם לילי והבחור שלי, שהצליחו לעודד אותי. הבחור שלי אמר שאולי המעברים האלה בין עבודות יעזרו לי להשתפר בקטע הזה, של להכיר אנשים חדשים. ושאולי גם במקום החדש אני אמצא אנשים מגניבים ומעניינים. ופטפטנו המון, ולאט לאט התאוששתי. היה לי עצוב שלא אראה אותם יותר, אבל החלטתי לחשוב על זה בדרך יותר חיובית. שזה היה חודש וחצי חוויתי וכיף במפעל, שהכרתי בו שלושה אנשים מקסימים, שאני שמחה שיצא לי להכיר. וזהו. פשוט לשמוח שבכלל פגשתי בהם והכרתי אותם, מאשר בכלל לא. ואני הרי רגילה להיכריות קצרות הטווח האלו, של שניים-שלושה מפגשים עם אדם שלאחריו נפרדות דרכינו. אז יש לי עוד שלושה לאוסף האנשים המיוחדים שיצא לי לפגוש.

- -

את הסופש החורפי האחרון העברתי עם הבחור שלי. נהנתי נורא. העברנו את רוב הזמן מתחת לפוך ודיברנו. זה היה עוד כשחשבתי שפול וחברו לא יחזרו למפעל. סיפרתי לו שהעזיבה שלהם העציבה אותי ושאני מבואסת מזה. כששמתי לב שאני מדברת עליהם ועל הברזילאי יותר מידי אמרתי לו "אתה יודע למה אני כל כך אוהבת אותם?" והוא המתין לתשובה. "בגלל שהם שונים, לא כמו גברים רגילים. הם לא מסתכלים עליי כמו שאר הבחורים במפעל... כמו אלה שמנסים להתחיל איתי בגלל שיש לי פרצוף יפה... הם לא מסתכלים עליי ככה" "כאילו שאת סנדוויץ?" הוא הוסיף. "כן, כאילו הם הולכים לטרוף אותי".

- - -

אז היום היה לי חופש, ונורא התחשק לי לקפוץ לביה"ס, לבקר את אינגריד והאבהי. צלצלתי לכריסטי וקבענו להפגש שם. עליתי למעבדת המחשבים בתקווה שהוא שם והוא היה שם. איזה כיף, איזה אושר לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן ולקבל חיבוק ענק. בדיוק נגמר השיעור והתיישבנו לדבר. סיפרתי לו בקיצור מה קורה איתי בימים אלה. עד שכריסטי נכנסה לחדר והצטרפה לשיחה. מפה זה הפך לשיחה הכי הזויה שהייתה לי בחיים. 

היא סיפרה על התוכניות שלה להיות חשפנית, ואני התפללתי בלב שהאבהי שלי לא ייחנק או משהו. הוא הרים גבה, וממשפט לשיגעון לאישיות מעורערת משהו שהיא חשפה בשיחה, הוא הבין שמשהו איתה לא בסדר, דיבר איתה הרבה וניסה לרכך את כל הדעות הקיצוניות שלה על גברים ועל קריירת החשפנות, ואלוהים ישמור, גם על התוכנית להצטרף לתעשיית הפורנו. הדרך שבה הוא הקשיב לדברים שאמרה, הדרך שבה קיבל אותם ודיבר איתה הייתה פשוט מדהימה. לא הסתכל עליה עקום, דיבר איתה בצורה נורא מכובדת גם בנושאים הכי זולים וסוטים שהעלתה, וניסה לעזור לה. כשהוא היה צריך ללכת להוציא את הבן שלו מהגן, שלחתי אותה חזרה לאינגריד וליוויתי אותו עד היציאה. הוא שאל אותי אם היא מקבלת עזרה, ואמרתי לו שהיא לא במסגרת טיפול כלשהי כרגע, וקצת על ההיסטוריה בבארבי. אמרתי לו שהוא דיבר איתה נורא יפה. הוא אמר שהוא מצטער שלא יצא לשנינו לדבר יותר, ושאל אם אני בסדר מבחינה אישית. אמרתי לו שמאז השחרור, אני מרגישה מעולה. חיבוק ענק, ונפרדנו.

אני אוהבת אותו כל כך.