האבהי התקשר אלי בשבוע שעבר. במציאות, לא בחלום.

אני חייבת לציין לעצמי את איפה בדיוק זה קרה, כי בכל מה שקשור אליו, קשה לעקוב. זו קטגוריה שעומדת בפני עצמה "חלומות אבהי". אם באמת הייתי מתייגת, היו מופיעים תחת הקטגוריה הזו לא מעט פוסטים. ואם הייתי מתייגת "אבהי", היו הרבה יותר. פסיפס הזכרונות שלי ממנו מכיל קטעי מציאות מטושטשים וחלומות בהירים.

הוא התקשר לברר אם אני מעוניינת להעביר שיעור פרטי במתמטיקה לאיזו קרובת משפחה ואם אני מעוניינת שהאמא תיצור איתי קשר. הסכמתי. כשהוא הציע לי את זה, חשבתי לעצמי איך לא חשבתי על זה עד עכשיו. הסכמתי, כי זה הוא. כשהאמא התקשרה אלי כמה דקות לאחר מכן, הסתבר לי שהיא חיפשה מורה לילדה שלה, והתייעצה עם האבהי. הוא לא ידע ממש לתת לה שמות של מורים פרטיים, והיא ביקשה ממנו אפילו תלמיד מהתיכון. היא סיפרה לי שהוא המליץ עליי מאוד, וכשגילתה שאני בכלל אחרי צבא היא התפלאה מאוד. "הייתי בטוחה שאת תלמידת תיכון, כשהוא דיבר עלייך זה היה נשמע כאילו שאת עדיין תלמידה שלו". אמרתי לה שאני מבקרת בבי"ס לעיתים קרובות. איזה כיף היה לשמוע את זה. איזה כיף.

אז העברתי שיעור פרטי בפעם הראשונה. האמת שזו לא הפעם הראשונה, כי הרבה פעמים יצא לי לשבת עם חברים מהכיתה ולעזור להם, במיוחד עם כימיה. המקרה הכי קיצוני שהיה לי היה אחרי שכריסטי השתחררה מהבארבי. המורה לכימיה פנתה אלי וביקשה ממני לראות מה איתה ובכלל לעזור לה להשלים פערים לקראת הבגרות. וזה מה שהיה. הלכתי אליה הביתה כמה פעמים למשך כמה שעות והסברתי לה את הכל מההתחלה, מהבסיס. כשהיא פתרה שאלות של בגרות, אני הרגשתי כל כך שמחה גאה ומסופקת. וזה גם מה שהרגשתי בשיעור הפרטי "הראשון" שלי, אמנם לא ברמה שהיה עם כריסטי, אבל עדיין. יצאתי קצת בהיי.

עכשיו אני נזכרת שסיפרתי את זה לאבהי בביקור האחררון שלי ושל כריסטי בבי"ס, אחרי שהוא הבין שהיא קצת לא בסדר. כשהוא שאל אם היא מקבלת עזרה מקצועית סיפרתי לו מה היה במהלך התיכון, והאשפוז. אולי, אולי זה למה הוא התקשר.

-

חלמתי על נהג האוטובוס שלי. חלום לא נחמד.

חלמתי שאני באה לעלות על האוטובוס, מגלה שהוא הנהג ונהיית נורא שמחה, אבל הוא כועס עליי.

אני לא מבינה מה הקטע עם החלומות האלה, זה הפעם השניה שאני חולמת שמישהו כועס עליי.

בפעם האחרונה שנפגשנו, היה דווקא שמח. כי מאז שהבחור שלי לומד לפסיכומטרי, הוא בעיקר בא אליי, אז בינתיים אני לא נוסעת במשך שעה למושב, ולא פוגשת את נהג האוטובוס שלי. אז היה שמח להיפגש סופסוף. חסרות לי הנסיעות איתו, והשיחות. 

-

באחד הערבים חזרתי הביתה מהשיעור באוטובוס הקבוע שלי. לצערי התיישבי מאחורי שלושה בנות משעממות וטרחניות. הן התעקשו לחפור ולנבור בנושא משעמם. איף. איזה ייאוש.

כשהאוטובוס נכנס לעיר, קלטתי ראש כסוף מוכר. אההה. אבא של הבחור שלי. קפצתי מיד ורצתי לקצה האוטובוס, טפחתי לו על הכתף. הוא הסתובב בדיוק ל"היי", ומיד ל"להתראות". וחייכנו אחד לשניה דרך החלון. וזה היה מספיק כדי להפוך את כל הנסיעה הזו מ"משעממת אש" ל"איזה כיף היה לפגוש אותו!".