זה היה ברור לי שהיומולדת של אמא השנה יהיה אירוע כיפי, ולא סתם עוגה לפני השינה.

בחודשים האחרונים למדתי ועבדתי על הפוטושופ מתוך ספר מקצועי, שעוסק בשיחזור וליטוש תמונות. כל הנושא של להעלים פגמים מהפנים וליצור פנים חלקות. וגם להעלים פגמים מתמונות ישנות ולתקן את הצבעים שלהם. אחרי כל נושא, ניסיתי לשפר תמונות ישנות של סבא וסבתא שסרקתי. ואמא התלהבה מאוד. באחד הנסיונות המוצלחים לשפר משמעותית תמונה אדמדמה לצבעים מקוריים, היא פיתחה אותה, וחילקה עותקים גם לדודות. 

השלב הבא היה לצבוע תמונות שחור לבן, ולהוסיף צבע וחיים לזיכרון הזה. כשהיא ראתה את התמונה של ההורים שלה מהסחנה, בצבעים חיים ושמחת חיים, היא ביקשה מיד לפתח אותה. שיכנעתי אותה להמתין עד שאסיים לצבוע את שאר התמוונות, והיא הסכימה. היא אמרה שתקנה אלבום במיוחד לתמונות שאצבע לה.

אז לקחנו אותה למסעדה עם נוף לים ואווירה חגיגית ואינטימית. 

היא כל כך זרחה שם, כל כך יפה ושמחה.

הרבה זמן שלא ראיתי אותה רגועה ומחוייכת,

בעיקר עם כל המריבות היומיות עם האח-מפלצת שלי.

דיברנו, וצחקנו, ואכלנו אוכל טעים. הבחור שלי הביא לה פרחים, הדודות שלי הגיעו למסעדה בהפתעה בלי ידיעתה ועשו עוד יותר שמח. 

ובסוף הערב, הבאתי לה את המתנה. קופסה סגולה יפה, עטופה צלופן, ומתוכה מבצבץ אלבום עץ שמוטבע עליו "לאמא באהבה". ובתוכו, התמונות של האהובים שלה, מלאי צבע וחיוכים. היא פתחה את הצלופן בהתרגשות ודפדפה באלבום עם דמעות בעיניים. ואני התרגשתי לראות אותה מתרגשת כל כך. היא אמרה שזו המתנה הכי יפה.

זו באמת המתנה הכי יפה, 

לראות אותה כל כך שמחה ומאושרת.