זה מתחיל מהחלום הכי לא טוב שחלמתי אי פעם על האבהי.

היינו יחד במיטה. 

-

אתמול בלילה התכרבלתי עם הבחור שלי, אחרי יום שישי מפרך של עבודה וארוחת שישי.

יום אחרי השיחה שלנו, שבה הוא אמר לי, שאני לא משקיעה מספיק. שהוא מרגיש שאני לא להוטה אחריו כמו שהוא אחרי. שהוא מרגיש כמו צעצוע, או כלי להעברת זמן. שאני לא יוזמת, לא אומרת לו שאני אוהבת אותו, שהיצרים שלי דעכו. שהוא זה שמחזיק את הקשר, שאם רק יפסיק להתקשר אליי, אני לא אתקשר אליו, והקשר יפסק סתם ככה פתאום.

הוא סיפר לי שבנות מתחילות איתו הרבה, ושכל הפלרטוט הזה מעורר אותו, הוא מרגיש חי. שמישהי יוזמת, חושקת בו, רוצה אותו. והוא רק רוצה שכל זה יגיע ממני, וזה לא מגיע.

הרגשתי כל כך רע לשמוע את התחושות האלו, וכמה שלא טוב לו בקשר איתי, איך אני הורסת את הקשר הזה במו ידי. הרגשתי פתאום כאילו אני נורא רחוקה ממנו, שיחה אחת שיכולה להפוך שני אנשים לזרים.

הוא באמת צודק.

אני לא משקיעה מספיק, לא אומרת לו שאני אוהבת אותו, לא יוזמת, לא נוטפת תשוקה.

-

לפני שנפגשנו חפפתי עם שמפו בריח ממכר. שמתי קצת בושם. לבשתי את הסריג החדש, ועגילים עדינים שהוא הביא לי במתנה ליומולדת. הוא בא לאסוף אותי לארוחת שישי. כשכל זה נגמר, הלכנו לחדר לישון, ורק רציתי להתכרבל איתו, לשכב עליו, לשים את הראש שלי על החזה שלו, ולהרדם. אבל הוא לא יכל להרדם ככה, וליטף אותי ורצה יותר ממה שיכולתי, או שלא התחשק לי. ונסיונות להבין למה לא מתחשק לי, ומה הבעיה עם בחורה בשנות ה 20 שלא מתחשק לה, כשהיא צריכה להיות בשיא היצר והחרמנות. ואולי זה הכדורים, ואני אמרתי שזה לא קשור לכדורים. 

זה היה כל כך מתיש כל השיחה הזו, וחסרת טעם. עד שאחרי הרבה נסיונות ומאמצים הוא אמר לי, שרציתי להתכרבל, אז בואי נתכרבל.

והתכרבלנו, ורק רציתי לבכות כי הרגשתי שהגוף הזה שאני שוכבת עליו זר לי, ואני לא רוצה שיגע בי, אז התרחקתי לקצה המיטה.

ואז החלום הזה על האבהי. בחיים לא האמנתי שיהיה לי חלום כזה עליו.

הבנאדם היחיד שאני מרגישה שלא חושב עליי באופן מיני, שהקשר הזה הוא טהור, קשר אבא-בת.

- - -

במילואים האחרונים פגשתי את המילואימניק הכי מקסים בגדוד. אותו אחד שציירתי באחד האימונים, ופגשתי במילואים הקודמים לפני שנה.

אחרי נסיעה של ארבע שעות ברכבת, הגעתי לשום מקום מאוכלס בהמון המון חיילים. מצאתי את הגדוד שלי, ומעבר לדלפק הטפסים ראיתי אותו ושמחתי. מילאתי את הטופס שלי וקצת הלכתי לאיבוד בין הניירת וההמון, עד שהוא אמר לי להצטרף אליו ולשאר החיילות מאחור. לחצנו ידיים והלכתי לעלות על מדים. כשחזרתי עם מדים שגדולים עלי בכמה וכמה מידות, הוא הציע לי את החגורה שלו, ואחרי שגם זה לא עזר, הציע לקפל לי את השרוולים, כדי להיראות פחות מרושלת. זה הרגיש לי נורא מוזר ולא נוח הקירבה הזו. בסוף אותו היום הוא החזיר אותי ואת שתי הקצינות הנוספות כל אחת לביתה.

שבוע לאחר מכן, שוב יום מילואים. הפעם בכיוון צפון, קרוב לים. הייתי ברכבת, והוא ושתי הקצינות הנוספות באו לאסוף אותי. הוא יצא מהרכב, לחץ את היד תוך כדי נשיקה על הלחי. זה היה ממש מוזר ולא נוח הקירבה הזו. הוא שם את הציוד שלי בתא מטען. 

התרגיל שהייתי בו, ולקחתי חלק ממנו היה מדהים, פעם ראשונה שהרגשתי מה זה צבא. הרכבים המיוחדים שלהם, והמון חיילים עם המון המון ציוד עליהם. הרגשתי קצת מיותרת, שיכלו להסתדר בלעדיי, כי שתי הקצינות בגדוד כבר כמה שנים, הן עשו את העבודה מעולה בלעדיי. ברגע שנגמר החלק שלנו בתרגיל הן מיהרו ללכת הביתה ולחזור לעיסוקיהם. ואני דווקא רציתי להשאר ולראות את ההמשך.

אז נשארנו שנינו. הלכנו לבית קפה הראשון שמצאנו באזור. בדרך הרגשתי קצת הקלה להיות רק איתו, ולדבר איתו סופסוף. אני כבר לא זוכרת על מה דיברנו בדיוק, רק שהיה מעניין. הוא שאל על המשפחה וסיפרתי לו קצת על אחי. הוא כל הזמן עודד אותי עם הלימודים, ואמר שאני אגיע רחוק. אחרי זה נסענו לאזור ההמשך של התרגיל, דיונות גדולות ושמיים פתוחים ומלאים בכוכבים. ברקע כל המראות של התרגיל, דברים שלא רואים בכל יום. 

נסענו כמה מטרים, עד שהגענו לאזור הלגונות שאי אפשר היה לראות עד שמגיעים לקו המים. הוא הראה לי את כל המפרצונים המיוחדים וטיפסנו על דיונות וירדנו. עד שנעמדנו על קו המים והוא חיבק אותי. איזה כיף. איזה כיף היה לחבק אותו. עמדנו ככה מחובקים והוא אמר לי שכל כך הרבה זמן רצה לחבק אותי. ונישק לי את הראש נשיקות קטנות. והתקרב לנשק אותי. הפנתי את הראש והרגשתי כל כך מאוכזבת. אבל לא עזבתי את החיבוק.

כשההתרחקתי, אמרתי לו שאני לא רוצה שזה יגלוש, לא רוצה משהו מעבר. הוא שאל אותי מה אני מרגישה כלפיו, ואמרתי לו שאני נורא מחבבת אותו, וחושבת שהוא מקסים. הוא אמר לי שמאז שראה אותי במשרד בפעם הראשונה, כשהייתי בסדיר, והסתכלתי עליו וחייכתי אליו, הוא שמח. שהוא נמשך אליי מכל בחינה. אמרתי לו שזה לא טוב שזה מכל הבחינות, כי יש בחינות שהוא לא צריך להימשך אליי.

הוא שאל אם פגע בי, ועניתי שכן, אבל זה לא נכון. לא נפגעתי, רק התאכזבתי מאוד. קיוויתי, רציתי להאמין שהוא לא רואה אותי באור כזה. ואז הפכתי להיות נורא שקטה. כל השמחה והכיף שהיו בי השתתקו.

כשישבנו ברכב, הוא אמר לי מילים שהבחור שלי כל הזמן אומר לי, ואמרתי לו שהבחור שלי כל הזמן אומר לי אותן, וכל כך התגעגעתי אליו, ורק רציתי לדבר איתו ולשמוע את הקול שלו, ולחבק אותו ושיהיה פה איתי. המילואימניק המקסים שלי המשיך ואמר לי, שבאותו האימון שציירתי אותו, הוא נורא התרגש, מהמבט שלי, כאילו שאני חודרת אותו וקוראת אותו, ומהתשומת לב שלי. שזה שבה אותו.

- - -

היום ציירתי את הבחור שלי, והוא אמר לי את אותן המילים. שהוא נהנה מהתשומת לב הזו ושזה נעים לו.