שבוע ראשון לאבטלה.

המילואימניק מתקשר אלי ישר בתחילת השבוע, הוא יודע שאני פנויה עכשיו בבקרים ואנחנו קובעים לטייל. אני מתכוננת כמו לטיול שנתי: מכנסיים ארוכות, נעליים סגורות, מלא מים והרבה מצב רוח טוב. הוא אוסף אותי מהרכבת ואנחנו נוסעים לטבע נסתר. אני נורא רוצה לטייל דרך הרגליים, אבל הוא מעדיף לעלות את ההר עם הג'יפ. וככה אני נזרקת מקצה לקצה ומחייכת עם כל היטלטלות בדרך למעלה. 

ולמעלה אנחנו מגיעים לנקודת תצפית מושלמת וריקה מאדם בשעות הבוקר באמצע שבוע של אחרי פסח. מהר מאוד אני משילה מעלי את הבגדים ומפקירה את גופי לשמש נעימה, לרוח קרירה ולמגע האדמה והאבנים. הוא מצלם אותי ערומה למזכרת של חופש וטבע. אנחנו מתחבקים, מפטפטים, צוחקים ונשכבים על האדמה אל מול נוף קסום. טוב לי להרגיש אותו כל כך קרוב אלי, ללטף את הגוף שלו שנעשה לי כבר יותר מוכר מפגישה לפגישה. אנחנו שוכבים בסוף על הארץ ומתכסים מחובקים יחד בשק שינה עם הפנים לשמים. השמש יוצאת מבעד לעננים ושנינו מתרגשים פתאום מההתרחשות הפשוטה הזו, שביומיום לא מעסיקה אותנו, אבל כשאנחנו ערומים ברוח הקרירה היא מאוד מבורכת. 

הפלאפון שלו לא מפסיק לצלצל כל זמן שאנחנו שוכבים יחד במיטת האדמה, אבל שנינו מתעלמים, עד שבאחת ההפוגות הבת שלו מתקשרת והוא עונה לה. אני אוהבת את הקשר אבא-בת שלהם, מאוד אוהבת שהוא מדבר עליה, מפרגן ומשוויץ. אני שמחה שהוא עונה לה, אפילו שאנחנו באמצע.

בא לי להישאר שם למעלה בגוף חשוף וקרוב לטבע, אבל כמו כל מפגש שלנו הזמן מוגבל. בדרך למטה הוא עוזר לי להוציא שתיל טימין מאחד ממרבדי הטימין שמכסים את ההר. אני מביאה את השתיל והתמונות מתנה לבחור שלי כשהוא חוזר הביתה מהעבודה. כמו כל מפגש שלנו אחרי הפגישה שלי עם המילואימניק, אנחנו שוכבים בתשוקה רבה.

- 

למחרת אני מתייצבת בחווה החקלאית שליד הבית להתנדב. אני והמדריך שותלים ערוגה ארוכה-ארוכה של פלפלים ודלעת. הוא מראה לי איך לשלוף את השתילים ולמצוא מיקום רטוב לשתילה. אנחנו מפטפטים ועושים הפסקת תה צמחים טעים. הוא נותן לי להציץ בפלא קטן שמסתתר במחסן הציוד- גור חתולים קטנטן ומתוק, שאימו משוטטת בחווה ומציעה פרווה נעימה לכל מלטף. אני מודה שזה לא היה לי קל- הישבן שלי התמלא בקוצים, תנוחת הכיפוף הייתה לא נוחה לאורך זמן, וצריך להשקיע אנרגיה בחפירה ובהידוק של כל שתיל. אבל אחרי היום הזה בחווה, הצלחתי להבין קצת יותר את המשפט 'לעבוד את האדמה', והרגשתי טוב. 

- 

בערב נפגשתי עם הבחור החדש לדייט. בחצאית שחורה, עקבים וסריג אדום מחמיא אספתי אותו מהבית. אלוהים, כמה הוא יפהפה! בג'ינס, חולצה מכופתרת ומעליה סריג חורף חם הוא נראה מדהים. הוא נכנס לאוטו ואנחנו מיד מתנשקים אחרי שבוע שלא התראנו. הוא מנשק לי את הצוואר ומלקק לי את האוזן ומגרה אותי נורא. במסעדה השכונתית אנחנו נמנעים מלהתנשק אבל עדיין יושבים קרובים. אנחנו מפטפטים, לפעמים מעניין יותר ולפעמים פחות. ניסיתי לזרום לנושאים אחרים, אבל לא תמיד הצלחתי. האוכל היה די חובבני ועשה לי חשק להכין לנו ארוחה אמיתית אצלי בבית. האווירה הייתה נורא שכונתית של קבוצות חברים וזה פחות זרם לי.

בסוף הערב אנחנו חוזרים למושב האחורי של האוטו ומתמזמזים. כיף לי איתו, אבל אני גם מתגעגעת לבחור שלי, מתחיל להיות מאוחר ואני רוצה לחזור הביתה ולחבק ולהתכרבל איתו במיטה. אני נשארת באוטו ומנשקת את הבחור החדש בעדינות, מהשפתיים, דרך הצוואר ועד לפתח החזה. ואז מלקקת וקצת מוצצת את הצוואר, והוא מתענג כל כך שזה מגרה אותי יותר.. הוא מזמין אותי אליו, ואני רוצה, אבל גם לא, והוא מבין אותי. אני מציעה שפעם הבאה ניפגש אצלו לפירות ושייקים.

אני חוזרת הביתה מאוד מאוחר בלילה, זורקת מעליי את הבגדים ומחבקת את הבחור שלי, כמה התגעגעתי אליו, כמה טוב לי לחבק אותו ולהקשיב לנשימות שלו.

- 

בשבוע שעזבתי את העבודה התקשר אלי אחד מאנשי המשמרות המקצוענים להיפרד. הוא לא היה במשמרת באותו הזמן אבל הבטיח לקפוץ לבקר, ואני מצידי השארתי לו עוגיות ופתק תודה אישי. השבוע הוא התקשר אלי להזמין אותי לרכיבת אופניים קבוצתית שהם סיפרו לי עליה בזמנו ומאוד התלהבתי. הוא אוסף אותי מהבית בדרך לרכיבה, אנחנו מתחבקים ואני כל כך שמחה לפגוש אותו שוב. היה לי כל כך כיף לעבוד איתו וללמוד ממנו. 

מזמן לא רכבתי על אופניים והתגעגעתי לזרימה של הרכיבה ולתחושת החופש כשהרוח מלטפת את הפנים, השיער מתנופנף והנוף מול העיניים. אני נוסעת עם עצמי ומתמכרת לתחושת החופש, אבל גם נוסעת לצד האנשים ואנחנו מפטפטים בין עליה לעליה. טוב לי איתם בטבע. 

אחרי ארוחת צהריים משותפת, הוא מקפיץ אותי חזרה הביתה ואני מזמינה אותו לשייק בבית ואז לסיור קטן בגינת התבלינים השכונתית. אנחנו נפרדים בחיבוק והבטחה לנסיעות קבוצתיות נוספות.

-

סה"כ שבוע של חופש, טבע ואהבה.

בא לי עוד