זו פעם ראשונה שאני משתמשת בפוטושופ למטרה רעה: הוא שולח לי את הצו מילואים שלו, ואני מזייפת תאריכים כדי לסדר לנו לילה ביחד. 

מצחיק איך פעם הרגשתי כלואה במדים וסירבתי בתוקף להצר אותם למידותי הדקות, לעומת היום שהם מסמלים עבורי חופש- מהעבודה, מהשיגרה והיומיום. אנחנו מעבירים את כל הבוקר והצהריים בפטפוטים עם שאר המילואימניקים, עד שמגיע זמננו לקחת חלק פעיל בתרגיל. אחרי שזה מסתיים, אני מחפשת צימר מפנק שעומד בכל הסטנדרטים של המילואימניק, שבחלק מעיסוקיו מפעיל גם מתחם אירוח. 

המקום מבודד והצימר מפנק כמו בתמונות. שוקולדים, מתוקים ובקבוק יין. אחרי הניסיונות הקודמים שלנו יחד במיטה, אני רוצה לשתות כדי לנסות ולהשתחרר. אנחנו מרימים כוס לחיי המילואים והחופש. הוא מוריד ממני את המדים העצומים ומתפעל שוב מהגוף שהיטשטש בתוכם. אני לוקחת לגימה ועוד לגימה כדי להרפות. הוא רוצה לפנק אותי, אבל אני רוצה לפנק אותו עכשיו, לגרום לו להשתחרר לכמה רגעים מהשליטה בחיים, מהצורך לספק ולתת כל הזמן לאחרים, להנות. עוד לגימה

אני מלטפת אותו מהחזה ועד כפות הרגליים, מעסה את פנים הירכיים והברכיים. מעבירה לשון רטובה לכל אורך הרגל עד לבוהן, מכניסה לפה ומלקקת עד שהוא מתמסר לי ואני רואה בזווית העין את העונג בפנים שלו. זה כל כך מספק אותי לראות אותו ככה. עד שהוא מפסיק אותי, משכיב אותי על הגב ויורד לי. ושוב נעים לי ולא נעים לי, כמו צליל לא מכוון שאני לא מצליחה להבין לאיזה כיוון לקחת אותו. הוא עושה לי טוב בגוף ומוציא ממני אנחות, אבל אפילו היין לא עוזר לי לגמור. הוא נצמד אליי וגומר לי על הבטן. הוא בעולם אחר עכשיו, רפוי ושלו, אני נשכבת לידו ומנשקת לו את העיניים. עוד לגימה

האלכהול סופסוף מתחיל להשפיע. הגוף שלי קל והפה אפילו יותר. אני קופצת מהמיטה, שמה מוזיקה ומתחילה לרקוד בכל חלל הצימר בעיניים עצומות. עוד לגימה. כשהוא מתאושש אני מושכת אותו אליי ומכריחה אותו לרקוד איתי את 'ערב של שושנים'. שנינו מחייכים ומסתובבים במעגלים, כיף לי, כיף לי. סוף סוף משוחררת. מדברת שטויות. נותנת לגוף לרחף. אבל שניה אחת ואיבדתי אותו שוב לענייני עבודה ולקוחות. עוד לגימה. כשהשיחה מסתיימת אני אומרת לו בישירות, "אולי תעזוב את הפלאפון ותבוא לזיין אותי?". הוא עונה לי בטון לא נעים ואולי פגוע שזה לא מכונה, וממשיך לשיחה הבאה. עוד לגימה. עוד ריקוד עם עצמי בצימר. אני מתקרבת אליו, מנשקת אותו בשקט תוך כדי שיחה, מלטפת. כשהשיחה מסתיימת אני משכיבה אותו על המיטה ומבקשת ממנו להשתחרר. לרקע שיר של A-WA אני יורדת לו בתשוקה, וכשמתחיל הפזמון אני נכנסת לטרנס, מתיישבת עליו ורוקדת עם כל הגוף והשיער ושרה לו באוזן. עוד לגימה

הוא מרחיק ממני את הכוס והבקבוק, ונראה לי שהוא קצת חושש ממני עכשיו. הוא נכנס להתקלח ואני מזמינה לנו סושי. כשהשליח מגיע אני מתלבשת, אבל הוא מעדיף ללכת בעצמו. למה שהוא יסתכן שיראו אותו, אם הוא לא מפחד יותר שיראו אותי מדברת שטויות ופולטת סודות?

הלילה הזה ארוך, אנחנו יוצאים לג'קוזי החם שבחוץ להירגע. אח"כ נכנסים חזרה לצימר ומתפצלים. אני קוראת ספר, עושה מדיטציה על המיטה הענקית ומנסה לעשות ביד. שוב לא מצליחה. ברקע הוא עם לקוחות, עם ההשקעות, עם האישה. 

חשבתי שנעשה משהו כיפי יחד בבוקר, אבל הוא ממהר לפגישה ומקפיץ אותי לרכבת. הניסיונות שלי לפתוח שיחה ולפטפט לא צולחים. אולי לא מתאים לנו הלילות, אולי עדיף לנו במנות קטנות של שעתיים. אני רוויה מהלילה הזה ולא רוצה לדבר איתו לפחות שבוע, אבל אחרי יומיים מתגעגעת שוב.

אני מרגישה אישה חלשה. כל זמן שהייתי סטודנטית להנדסה ואח"כ כשעבדתי בחברה בינלאומית ונחשבת הוא לגמרי פירגן ותפס ממני. עכשיו אני מרגישה שמשהו ביחס משתנה ככל שתקופת האבטלה מתארכת. אני רוצה לחזור להיות שוב אישה חזקה ועצמאית, או לפחות שתהיה לי מטרה חדשה לשאוף אליה מול העיניים.

- - -

אני מתקשרת לחברה הטובה שלי מהתיכון, שחזרה לחיי בחודשים האחרונים אחרי תרדמת ארוכה. היא יודעת עליי הכל מהכל, על הבית המשוגע, המשיכה לגברים מבוגרים, על הקשרים הנוספים. אפילו שניסינו כל אחת את עצמה במסלולים שונים לחלוטין, אנחנו חולקות את אותן התחושות והמסקנות ביחס לחיים. 

אני חולקת איתה את אירועי הלילה שחלף. משתפת אותה בתסכול המיני, ושתינו מנסות להבין מאיפה זה נובע ומה בכלל מושך אותי למילואימניק. השיחה הזו מעניינת ומרתקת בפני עצמה, אבל נראה לי שאני יוצאת מהשיחה הזו בתחושה מדהימה של חיבור אליה, פתיחות, כנות והומור עצמי שמזמן לא חוויתי עם חברות אחרות. אני כל כך מתגעגעת אליה ולטוב שהיא מכניסה לחיי.