לפעמים כל העסק הזה של החיים נראה לי מעט טיפשי.
אתה נולד, הולך לביצפר, הולך לצבא, הולך לטייל, הולך לאוניברסיטה, הולך להתחתן, הולך לבי"ח ללידה של אישתך.
כל החיים אתה רק הולך.
במירוץ אחר הזנב שלך.
אף פעם אין לך רגע של נחת.
ואז אתה משתגע, ואף אחד לא מבין למה, וכולם רק מדברים עליך מאחורי הגב, כי פתאום נעלמת
ואפילו לא השארת מכתב.
אז נכון, אולי הוא עשה דברים שפגעו בך, אולי אתה אפילו צודק, אבל... משהו אחר צובט לי בלב.
התמכרויות שהתמכרת אליהן במהלך החיים - סמים, סיגריות ואפילו אהבה אמורים לעזור ברגעים הכי קשים.
אך מה עושים כשהכל נעלם לו לפתע ובמהירות? ולא ציפית לזה?
איך הוא אמור לדעת להתמודד עם הכל?
הוא ניתק קשר והיום הוא גילה היכן היה כל החודשים האחרונים.
ברגעים הכי קשים שלהם הם לא עמדו שם אחד לצד השני.
ואז כל אחד נמס לכיוון שלו וברח.
ואמר ששכח.
אבל לא.
ועכשיו -
עכשיו הכל אבוד.
ההוא מכור לסמים
והיא הולכת לזונת קוק.