ואת כל החששות שלך שימי בשק
ותזרקי אותו לים
אסור לך לבוא בגישה שלילית, זה לא בריא
וגם את לפעמים יהיה לך קשה
תזכרי שאני כאן, תמיד לצידך
אוהב אותך ואעשה למענך הכל.
ואז ירו בו.
הוא היה ממש לידי, דימם, כל הפרצוף שלו היה דם.
כשבאתי לז הות את הגופה שלו,
זו בהחלט היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו כ"כ שליו,
רגוע, אף אחד לא רודף אחריו, שיש לו זמן להכל.
אז יריתי גם בעצמי,
באיזה שהוא מקום בלב ממש קינאתי בו,
גם אני רציתי להיות כזו שלווה
בלי שום דאגות מיותרות על הלב.
"הדר! קומי! את מאחרת!"
"מאחרת?, למה אני מאחרת בדיוק? אתה לא רואה שאתה מפריע לי כאן בגן עדן?"
זה לא אותו בחור שהכרתי ואהבתי כשהייתי בדכאון.
פתאום, כשהכל רגוע והכל מסתדר,
כמו איזו מנת יתר ישירות לוריד,
רק אז הבנתי את משמעות החופש.
25/09/07