ובעצם, למה לא?

יוצא לי לחשוב על זה המון.

פעם-היום.

והבנתי בתקופה האחרונה, שדווקא טוב פה עכשיו, לא משנה כמה אני אוהבת להגיד שלא.

באמת שבסדר, טוב, באמת באמת.

כי אלה בחירות שלי, ודברים שאני החלטתי, ומה שמתאים לי.

ובסופו של דבר, למרות שאולי יש כמה דברים קטנים שהייתי טיפה משנה -

אין לי חרטות.

וגם את הדברים הקטנים האלה עוד אפשר לשנות.

וגם על התקופות האלה שחשבתי שטעיתי, או שעשיתי צעד לא נכון אני לא מתחרטת אפילו קצת.

כי אולי טעיתי, ואולי נפלתי, ואולי סתם נאחזתי במה שהיה נגיש. אולי.

אבל זה שינה בי, ונתן לי המון.

לכל דבר יש סיבה.

ועכשיו, אחרי שקיבלתי אישור אם אפשר להגיד, זה באמת מרגיש בסדר.

אז נחכה ונראה, כי כמו שאמרתי, עוד אפשר לשנות דברים.

וזה? זה בטוח לא ישאר ככה לעוד הרבה זמן.

מתחילה לה תקופה הזויה, ממש.

כזאת שלא הייתה כבר הרבה הרבה זמן.

הזויה, אבל טובה.

ועכשיו, סוף סוף בפעם הראשונה בהמון זמן-

שקט.