שוב וויתרתי.
נתתי לפחד לנצח אותי..נתתי לרגשות שלי להשתלט עליי.
ואני יודעת ששוב הכול יחזור על עצמו ..
ואולי זה לא בסדר אבל כן אני שוללת את העובדה שדברים ישתנו..
אני יודעת שאני אמורה להאמין אבל אני חושבת שאין לי כבר כוח.
אני פוחדת להיות לבד..להרגיש איך זה להיות בלעדייך.. כי אני כ''כ רגילה אלייך.
ובעצם אתה זה כול מה שיש לי,כול מה שבאמת נשאר...
מהחברות כבר התרחקתי ועם אימא הדברים לא באמת טובים ..
סבתא תמיד תישאר בצד שלה ולי... כבר לא ממש נשאר משהו..
את עצמי..ואותך.. אפילו שאני לא מרגישה שיש לי אותך..
כי אתה כמו אבן..אתה ממש ממש כמו אבן.. אני לא מרגישה שאכפת לך..
אני לא מרגישה שאתה באמת רוצה את זה.
אני צריכה שתוכיח ,אני צריכה שתראה לי,ולא רק במילים
למרות שגם למילים יש את הכוח שלהן.
ועשיתי טעויות אני יודעת..ואני אומרת לך שאני משתנה אני הבטחתי
מאז וקיימתי! ואתה לא באמת מאמין...
חצי שנה אני איתך.. חצי שנה אני נלחמת בתכלס בעצמי..
אני נלחמת כי אני משפילה ת'עצמי,אני פוגעת בעקרונות שלי במה שאני..בשבילך
ומי יודע?אולי זה באמת שווה את זה.
אבל זה פשוט כ''כ כואב עד לרמה של אדישות מטורפת.. עד לרמה שכבר אין לי יותר כוח.
ואני מבליגה כול הזמן לא משנה מה יקרה ומה תגיד או תעשה וכמה המילים שלך יפגעו בי
אני אשתוק כי אני אוהבת וכי אין לי ברירה.
ואני רואה שאתה לא באמת מתאמץ שאתה לא באמת משקיע ולא באמת עד כדי כך כול זה חשוב לך...
זה מטורף עד כמה כואב לי על כול וויתור והבלגה כי אני יודעת שזה שוב יקרה........
אני יודעת שאתה מת על החופש שלך, על הזמן שלך,על החברים שלך וכן הלימודים חשובים לך והכול
אבל אני באה אחרונה ..אחרי הכול אני תמיד בסדר העדיפויות הכי אחרונה.
וזה לא אמור להיות ככה..אני אמורה לבלות חצי שנה עם בן אדם שמעריך את מה שיש לו
ומשתדל בשביל שזה ישאר ככה..................
רעבק
וכול פעם שתנתק או תברח באמצע השיחה זה לא יעזור זה סתם פוגע בי.
ויום אחד זה יקרה..יום אחד יבוא ואני אטפל בזה אני "אכרות לעצמי את היד " אני פשוט "אחתוך"
כי כבר לא יהיו הזדמנויות יותר ואני לא אתן לעצמי לדרוך על המעט שנשאר ממני..
ויום אחד אתה תבין ותתחיל להעריך את מה שיש לך ,ואז..זה יקרה בדיוק
כשאני.. לא אהיה פה..ואולי יהיה מאוחר מדיי להחזיר את הגלגל אחורה.
הייתי חייבת
מצטערת .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
