גינת ירק או עציץ? זאת השאלה !

אז עבר יום, והשמש עומדת לעלות בשמים...

אני מוצאת את עצמי ערה, אחרי בילוי של תחילת סוף שבוע.

אחרי פיגוע, אני תמיד משתדלת להימנע מדברים, להפסיק לחשוב, ולשתות קצת. זה רק עושה לי יותר טוב.

אז ביקרתי באיזה מועדון מקומי, עם הרבה ילדים... משום מה, ואולי זה רק לי נדמה, אבל, המועדונים נראים הרבה יותר מלאי אנשים, אחרי ימי תופת.

נכון, התופת הזו לשם שינוי לא פרצה אצלנו. נכון התופת היתה רחוקה מאיתנו, אבל, בשבילי זה היה מספיק קרוב.

הכאב בתמונות ובכתבות, שגם אם רציתי להימנע מהם, לא ממש הצלחתי, חדר אלי וצרב אותי.

האלכוהול, שקצת הכהה את חושי, ובעיקר חיטא את רגשותי, נתן לי כמה שעות של רוגע ואושר הרחק מהמציאות הנושכת הזו.

עכשיו, האשליה נגמרה עם הבילוי הקצר, וגם האלכוהול שהתנדף, פינה מקומו חזרה לשמש העולה, שלא נותנת לי מנוחה. לפעמים, אני שוכבת לי על החוף, מנסה לתפוס כמה קרניים כמו במזבח, ואז אני תוהה; השמש ששוקעת אצלנו, עולה באוסטרליה, וזו ששוקעת באוסטרליה, אותה אחת ממש שוקעת אצלנו... האם, זמני המשקעים ישתנו, אבל, ימשיכו לזרום?! האם בסוף אגיע לאיזו נחלה, שם לא יהיה צורך במרדף אחרי המנוחה?

ועוד מעט, הכל יחזור על מקומו... גם בלונדון, ינקו הכל מהר, יטאטו הכל מתחת לשטיח, והזכר היחידי שישאר הוא הכאב שגם הוא נוטה להתנדף... זמנית... עד העונג הבא...