גינת ירק או עציץ? זאת השאלה !

קצת קשה לי להתחיל לתאר את האוסטרלים. אולי, זה בגלל שאני צברית.

מהי צבריות? שאלה טובה... תשובה בעיתית.

בשביל להתחיל בכלל לנסות לענות על מהות הקקטוס הקוצני שבו חבויה היטב ועמוק עמוק, מתחת לקוצים איזו מתיקות שאותה רב האנשים מחפשים דווקא מחוץ לקנקן, צריך אולי להציג מראה.

אני מוצאת שקל לי יותר לתאר את עצמי ושדומים לי ע"י טעויות שאחרים עושים שאיתם אני מזדהה. מעין השתקפות של דברים שהם בעצם קוצים שפוצעים אותי ואין לי כלפיהם כל הגנה.

ליקוק פצעים לפעמים יכול להיות מתוק כמו צוף.

אוסטרלים במהותם הם תרבות בעיתית. בדומה לישראליות הם קיבוץ גלויות אחד גדול, אלה, שהמשותף בינהם הוא שאין דבר משותף בינהם.

המערכת הסטריאוטיפית של החברה ה'אוזית' הגאה לוקחת אותנו אחורה  לכל מיני מקומות שלדעתי הם כבר לא רלוונטים יותר.

עם זאת, כיום הגאווה ה'אוזית' לוקה באותו סוג של קוצניות צברית.

ישנה כאן איזו גאווה אטומה לדבר לא קיים שאני הייתי מגדירה (באופן מאוד לא פוליטקלי קורקט) גזענות.

'אוזי לנד', היא אוסטרליה, עסוקה מאוד בלבנות את עצמה. היא מביאה אל אדמתה המתפתחת המון של מהגרים שהיא בוחנת את יכולתם לתרום כמה שיותר ל'אוזיות' שלהם.

לאחרונה,

כנראה שההנהגה הבינה שגם היא, בצד השני של הגלובוס צריכה להגן על עצמה מפני אימת הטרור שקיים בעולם. בעקבות כך החליטה להקשיח את חוקי ההגירה. יותר מזאת, החליטה להוציא חוק אזרחות חדש, שדורש,בין השאר, מהתושבים שחיים כאן ללא אזרחות, ושרוצים לזכות בכזו, לעשות מבחן 'אוזיות'.

מה הוא אותו מבחן אוזיות?! גם אני לא ממש יודעת.

מבחן האוזיות, מטרתו לגרום לאלו שרוצים להתאזרח כאן להפוך חלק מהחברה האוסטרלית לפני שזכו בדרכון.

.........האם זה אפשרי??? !?!?!?!?!?

זה מזכיר לי קצת את הסיפורים של אבא שלי, שהיה צריך לשנות את השם שלו כדי להיות אחד מהצברים בארץ. נתנו לו שם של ילד ישראלי כזה. מעין שם שישכיח ממנו את הגלותיות שלו...

אני לא בטוחה שזה השכיח ממנו את ההיסטוריה הגלותית שלו, או את כאב השואה, או את חייו במעברה, או את הרעב ללחם, אבל דבר אחד בטוח, הוא למד לקבור את כל הדברים האלו עמוק עמוק עמוק... אי שם ... ולפתח קוצים... דוקרניים כאלו... כמו של צבר.

אני הגעתי לחיות כאן, בין ה'אוזים' לא מזמן. מאז שאני כאן התחלתי להבין את כל סיפורי ההורים שלי, לגבי התאקלמות. כמובן שהתאקלמות היא מעין מילה יפה ל"לימוד שחיה" מהסוג שזורקים אותך למים.

בחיי בארץ, גדלתי כצברית לכל דבר. לא הייתי צריכה להוכיח דבר. אמנם, הייתי דור שני למהגרים, אבל, קשה היה להבחין בזה, מסיבה פשוטה: אני צברית!

פה, אולי לא יכריחו אותי לשנות את שמי, אבל לעולם לא ינסו אפילו לבטא אותו נכון.

ועכשיו, אצטרך להוכיח את עצמי כמישהוא שראוי להיקרא 'אוזית'. האבסורד הוא שלעולם לא אהיה 'אוזית' וגם לא אקרא כך, אבל, בשביל להישאר לחיות כאן ידרשו ממני מבחן ב'אוזיות'.

ובמילים אחרות:

THEY WANT  TO EDUCATE ME

אני פשוט תוהה,

האם האוסטרלי הממוצע, ידע לענות במאה אחוז על המבחן הזה? האמת העגומה היא ,שאני לא ממש בטוחה בזה...יותר מזה, לדעתי מבחן כזה הוא כנגד כל ערך של שיויון, או רב תרבותיות (מושג ש'האוזים' מאוד אוהבים לעשות לו OVER USING) איך יתכן שאדם שרק התחיל לחיות פה ידע דברים מהותיים לגבי התרבות המקומית? הרי הוא רק התחיל לחיות פה, לא?!

בארץ האידיאלית, אם הייתי יכולה לבנות, או לבחור לגור באחת כזו, הייתי מצפה שאלו שמגיעים לראשונה לשם, והילידים המקומיים שלה, ילמדו האחד את השני על מנהגיו זה של זה, ואולי יאמצו קצת האחד מהשני. במקום לתת לי כובע ומגפיים מה'בוש'.

אני אמנם מאוד אוהבת את הכובע ו... אני גם מאוד אוהבת את המגפיים, ואפילו יותר מזה, אני מוכנה לאמץ בכל ליבי את כפכפי האצבע, שהם כאן כמו סמל לאומי, אבל, לעולם לא אוותר על הצבריות שלי, וגם לא אדחיק אותה, וגם לא אסתדר בלי הדבר היחידי שאני מכירה - קוצים... במחשבה שניה... אולי מגפים מקומיות יהיו פתרון מצויין בשבילי.

קפד ראשו - לא ממש קשור לנושא