מכביה זה ארוע מאוד חשוב, הוא נבנה כמו הקונספציה של מדינת ישראל עצמה. בית חם לספורטאים היהודיים.
מעניינת בעיני צורת המחשבה הזו; בשביל להגר למדינת ישראל, לא צריך להוכיח כלום מלבד זה שאתה יהודי, או ממש קרוב להיות אחד, ובשביל להגיע למכביה, בערך אותו רעיון, ואותה צורת חשיבה.
זה ארוע הספורט היחידי שכל מה שאתה צריך לעשות מלבד להיות ספורטאי, הוא להיות עם אמא יהודייה.
אני מבינה וגם מסכימה שהארוע חשוב, על זה בהחלט אני לא מתכוונת להתווכח, עם זאת, אירוני בעיני, שמדינת ישראל כל כך גאה באירוח של ספורטאים רק בגלל הDNA שלהם.
לאחרונה קיבלתי כבר כמה תגובות ("אוף דה רקורד"), לגבי הבלוג הזה, שלי, שהתחלתי לערבב בו פוליטיקה, ו..."זה לא לעיניין"...
פוליטיקה במדינתו בקטנה, מסתבר, היא מילה גסה, ואני, בהחלט לא פוליטיקאית, אבל, אני לא מצליחה להפריד בין הרגשות האישיים שלי לישראל, ובין מה שקורה כאן... וזה כנראה עיניין של דיעה פוליטית. אני חייבת לציין, שהדעות הפוליטיות שלי לא ממש משתיכות לאיזה מקום מסויים במפה הפוליטית, כי לפעמים אני מסכימה בעיקר עם השמאל, אבל, לפעמים אני גם מסכימה עם הימין... אני יודעת, שבגילי המופלג רצוי שתהיה לי כבר דיעה מגובשת, ובאמת שיש לי בנושאים ספציפים, אבל, משום מה עוד לא קמה המפלגה שבאמת תצליח לייצג את מה שאני חושבת שצריך להיות ולהיבנות. מה אני אגיד לכם, ידידי ובוני ארצנו הקטנטונת, עשיתם עבודה "לא משהו".
ואם נחזור לעיניננו, המכביה, אני מאחלת לכול ידידי ואחי ובני עמי, ולאומי שמשתתפים שם, הצלחה מכל הלב.
ולסיום אני מקדישה שיר, שהוא גם ובעיקר, תפילה:
"כל העולם כולו, גשר צר מאוד,
גשר צר מאוד, גשר צר מאוד..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
