אני יודעת שזה לא מספיק, אבל זה מה שיש

אתמול ראיתי אותה

רקמות עור מכסות על בשר ספוג דמעות

והכל מחובר בעצמות דקיקות

כיאה לנערה

הצלחתי להביט רק בחטף לתוך עיניה

אך מראה עיניה אישר את חששותי

הילדה הקטנה שהייתה, איננה עוד

ויחד איתו, שעלה בסערה השמיימה

בנגמ"ש בוער, על אדמה ספוגת דם

נעלם גם התום מעיניה

ורציתי לחבק,

ללטף

לנחם

ולא מצאתי מילים

ומתוך תחושת האשמה הלא מובנת

הצלחתי רק לסנן

"שלום מה שלומך"

מתוך חצי חיוך מגומגם

ולהניח יד על כתפה

כאילו יש בכך איזושהיא נחמה