אני יודעת שזה לא מספיק, אבל זה מה שיש

אני לא יודעת למה אתם מתקשרים אלי

אני לא רוצה לענות

אבל עונה בכל מקרה

תפסיקו לצלצל

אני לא רוצה להגיד לכם מה שלומי

לא, אל תדאגו

זאת תקופה

זה יעבור

לא, אין משהו שאתם יכולים לעשות

באמת, יהיה בסדר

זה כבר לא כל כך מפריע לי , באמת

כבר לא אכפת לי

אל תשאלו אם אני רוצה לעשות משהו בערב

אני לא

כן, אני מעדיפה להישאר בבית

ולרחם על עצמי

זה עדיף מלדבר אתכם

אז ביי

(למה אתה לא מתקשר?)

אני לא יודעת מה לעשות עכשיו

יושבת מול המסך

לוחצת על refresh הרבה פעמים אבל לא מרגישה יותר רעננה

הרגשה של יום שישי בצהריים

מתחת לבניין שבו אני גרה יש מסיבת יומולדת

והם שרים במיקרופון:

אגדודודו איש קטן שותה קפה

אגדודודו מערבב אותו יפה

אגדודודו מערבב עם כפיות (או משו כזה)

אגדודודו ושותה אותו בקול

זה מזכיר לי ימי הולדת של שבת בבוקר בפארק הירקון

וחצאי פיתות עם חומוס ומלפפונים חמוצים חתוכים בפנים

תמיד הייתי אוכלת רק את המלפפון חמוץ

עד שגדלתי ולמדתי לאכול גם את השאר

נכון לפעמים, כשחושבים על מלפפון חמוץ, או כשרואים אחד על הצלחת,

נהית תחושה כזאת בגרון כאילו כבר אכלת אותו ועכשיו חמוץ לך?

או כשמריחים איזה ריח של בישול וכבר ממש מרגישים את הטעם בפה?

הכי אני אוהבת

יום אחרי ששכבנו

להיזכר ברגע אחד ולהרגיש צמרמורת נעימה בכל הגוף

להריח את הכרית שלי

ולהרגיש את האצבעות שלך מלטפות לי את העורף

או פשוט לעצום את העיניים באמצע הרחוב

ולדעת איך זה מרגיש

כשאתה בתוכי