תחושת הסיפוק שוב מגיעה.

החיוך שמראה על אושר תמים כבר ישנו.

הגעגועים נשטפים במגע האוהב והרחוק שלך.

ועם כל ערב שיורד, אתה נמצא באוויר.

אתה איתי בחדר, ברחוב, בעבודה, במיטה.

לכל מקום שאליו אפנה, שם גם אתה תהיה.

ביחד איתי, בתוכי, בליבי, בנשמתי, בחיוכי ובשמחתי.

הגיעה התקופה שלנו, אמנם תקופה קצרה אך שווה כל רגע.

אדון חורף, התגעגעתי אליך כ'כ.

ליצ'וק, ילדת החורף הנצחית בין כל אנשים הקיץ.

היה ונגמר.

לא מושלם אבל טוב, אולי מספיק טוב.

עם מעט בכי והרבה עצבות עברתי והתגברתי.

בכיתי יחד איתך, כאבתי יחד איתך, התגברתי יחד איתך, התקדמתי יחד איתך וחייכתי בזכותך.

-

כי המגע אסור בין שנינו.

כי גם אם נרצה, לא נוכל.

כי למרות, ואף על פי התשוקה הבוערת בעיניינו לא נטעם זה מזו.

לא נטעם, לעולם.

כי המגע בין שנינו אסור.

כי גם אם נרצה לא נוכל.

אני לא מאמינה שהבלתי אפשרי כמעט וקרה.

הנבואה האסורה הזו כמעט התגשמה.

אמנם מעניין אותי לדעת מה הם המחשבות העולות, אך עדיף שאשר סקרנית מאשר אדרוש בתשובות.

-

בכל השבוע האחרון הקשה הזה אני

למדתי, נהנתי, בכיתי, נסעתי, כאבתי, שמחתי, חזרתי, חיבקתי, שנאתי, הכרתי, כעסתי, השכלתי, אהבתי, שמעתי, מצאתי, הבנתי, גיליתי, ציפיתי, הגשמתי, סבלתי וראיתי.

אחד השבועות היותר משמעותיים מבחינתי.

-

ד'א תודה רבה על כל התגובות למטה.

מצטערת שלא התייחסתי לכל תגובה ותגובה באופן אישי.

ליצ', ילדת החורף הנצחית בין כל אנשי הקיץ.

סבא ז'ל

1921-2007

כי גם המוות הכי צפוי מגיע בהפתעה.

קשה לי.

ליצ'וק, זו שכל חדרי ליבה התמלאו בעצבות.