מסעותיי בארץ הפלאות

(421 המילים שלי לתרגיל הכתיבה של דודה)

תשמעי, אני חייב לספר לך.

זה התחיל כמו כל בוקר. קמתי, לבשתי תחתונים לבנים, את המכנסיים הכחולים הקבועים שלי, אלו עם הכיסים בצד ואת אחת החולצות המכופתרות, ועשיתי את הדרך הרגילה אל תחנת האוטובוס. שבע עשרים ושמונה אני יוצא מהבית, שבע עשרים ותשע אני מגיע לתחנה, שבע שלושים פונקט - האוטובוס מגיע.

איך שאני עולה אני רואה שכל מי שבאוטובוס לובש בגדים אדומים, באלוהים, אפילו הנהג הקבוע, גולדמן, שתמיד מספר לי על אישתו הקרציה שעושה לו צרות, כולו באדום. הייתי בהלם, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. חייכתי לגולדמן, שנים אני נוסע איתו כל בוקר, לא מראה לו אפילו כרטיס, גולדמן חייך אליי בחזרה ואמר לי:

 "יאללה אודרופ סוויסה, תעלה כבר, מה החיוכים האלה על הבוקר? אני עוד אחשוב אולי אתה רוצה ממני משהו"

טוב, עליתי לאוטובוס, חשבתי שאולי יש איזה חג שאני לא יודע עליו. איך שאני נכנס, נדמה לי שכל הנוסעים מסתכלים רק עלי, נשבע לך, כולם מסתכלים עליי ומגחכים. אולי זה בגלל שרק אני לא לבשתי אדום. כבר חשבתי לרדת כי מתתי מבושה, אבל גם ככה הולכים לפטר אותי בעבודה אז נשארתי. התיישבתי ליד אישה יפה, לא מבוגרת לא צעירה. לא יודע למה דווקא לידה כי היו הרבה מקומות פנויים באוטובוס, אבל משהו במבט שלה משך אותי.

איך שאני מתיישב היא אומרת לי בקול רך כמו של מלאכית

 "בוקר טוב, סוויסה, מה שלומך היום?".

כמעט נחנקתי. מאיפה היא מכירה אותי? עניתי לה  "בוקר טוב" וניסיתי לחשוב מי זאת.

פתאום אני שומע צפצופים חדים. אי אפשר היה לפספס את זה. אני מסתכל מסביבי ואף אחד לא זז, כל האנשים באדום המשיכו כאילו כלום. גולדמן הנהג המשיך לנסוע ואני לא ידעתי מה לעשות, גם ככה כולם הסתכלו עליי כמו משוגע מהרגע שנכנסתי. תוך כדי שרצות לי המחשבות בראש, האישה שליידי לוחשת לי באוזן בקול הזה שלה כמו אלוהים:

"אני יודעת שאתה שומע אותם, סוויסה. זה בסדר, אל תפחד. אני פה."

אני קופא במקום.  מת לשאול אותה "מי את?!", אבל המילים לא יוצאות מהפה. פתאום אני מרגיש את היד שלה מטפסת לי בין הרגליים. הלב שלי מתחיל לדפוק חזק כמו פטישים, באותו קצב עם הצפצופים החדים. אני לא מצליח לזוז מילימטר והיא ממשיכה ללטף אותי. פתאום היא מתחילה לנשק אותי בלהט ואומרת: "כמה אני יכולה לחכות, סוויסה!" . הצפצופים מתחזקים והראש שלי מסתחרר, אני תופס אותה בשתי ידיים, את נוסעי האוטובוס אני כבר לא מצליח לראות, אני קורע ממנה את הבגדים ואיך שאני בא ללטף אותה

אני מתעורר

"אז מה אתה חושב על החלום שלך, סוויסה?"

"אני חושב שבשביל זה אני משלם לך, תגידי לי את. מי זאת האישה הזאת ולמה לא יכלתי להמשיך אותו עוד קצת כשכבר נהיה נחמד!!"