עוברת עליי תקופה מלאה בלבטים, מלאה בבדיקות, בניסיונות, בשאלות שלפעמים נדמה לי שמצאתי להן תשובות. מהר מאוד אני מגלה שאצטרך לבלות עוד זמן מה עם הבלבול וחוסר הידיעה. לדחוק אותו הצידה לא אוכל, פתרונות מהירים אין.
כחלק מזה אני שואלת את עצמי למה פתחתי את הבלוג ומה אני רוצה לכתוב בו, אם אני רוצה בכלל להמשיך לכתוב בו. אני לא יודעת על כל מי שקורא בו, סיפרתי עליו לכמה מחבריי ואני לא יודעת אם הם קוראים או לא וגם זו הרגשה מוזרה. לשים חלק ממני פתוח לכל מי שיחפוץ. למה? לרגעים הוא פשוט מקום שנעים לי ומאוד שלי, לרגעים הוא מקום שמאפשר לי לכתוב בהנאה רבה, מקום בו אני מצליחה לשים בתוך אתיות ומילים דברים שלא מצליחה אחרת, לרגעים הוא דחקיה של חבר'ה ולרגעים הוא מעצבן אותי ולא בא לי עליו והוא מרגיש לי זר. כשחושבים על זה ממש כמו בחיים.
אני לא יודעת איך ומה מכל זה מתאים לי. יהיה לי קשה וחבל לוותר על הכתיבה (והקריאה) פה, אבל אני צריכה להשקיע קצת מחשבה מה הוא המקום הזה בשבילי ואיך יתאים לי להמשיך עם זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
