מסעותיי בארץ הפלאות

אתה לוקח את הפנייה לשם בפעם המי יודע כמה ואני אוחזת בך מאחור. אתה מדמיין שכמו פעם אתה דוהר על האופנוע שלך ואני, נפעמת מהרגע הזה בכל פעם מחדש. הדמעות בעיניים הן לא רק מהרוח. אני יודעת שזה לא יישאר לתמיד. כמעט כל יום אנחנו עוברים פה, הפיאצָה האהובה עלי, לפעמים אפילו פעמיים. אוויר ממלא את הריאות שלי וגם אושר כזה ששוב אנחנו פה ושוב נחזור לפה ושוב אוּכָל לבלוע את רגע הקסם והעונג הצרוף הזה לתוכי. עכשיו הוא זיכרון חזק וחי. לא יכולה לשכוח.