בהתחלה הייתי בטוחה שכמו תמיד המפזר חום נמס לו בנחת בשקע ומשם הריח השרוף. אז כיביתי אותו באדישות אבל הריח התחזק באדישות גם הוא. בטוחה באבחנתי ניגשתי לשקע ושלפתי את התקע הסורר, אבל להפתעתי הרבה הפעם הוא היה במצב מוצק. כשהרגשתי שכיחכוח מפריע לי לנשום ושסירחון השריפה מתגבר הבנתי שצריך לבדוק מה פה קורה פה. כמו כלב גישוש מאולף הסתובבתי בבית לחפש את מקור הריח השרוף, מוציאה שקעים בזה אחר זה, אוי כמה לא בא לי לשחק חם-קר עם תקע שרוף. באיזור המטבח הריח אמר לי "חם! חם! רותח!" ואני מרחרחת באמוק אבל הכל חי ושלם. הריח מוביל אותי למעלה ופתאום אני רואה מסביב לקופסת החשמל (אלה העגולות שתקועות בקיר) כתם שחור, כזה שנשאר מעשן. עשן-אש-קופסת חשמל. אולי בעוד דקה תהיה פה אש, אני חושבת. אולי בעוד שניה, בעצם. אני ממהרת לקופסת המתגים ומתחילה לנסות להוריד ולהעלות אחד אחד (ומכיוון החדר שומעת את המחשב שלי צועק הצילו!!!!).
שלומי החשמלאי מסכים להגיע. הוא אומר שזה מסוכן. בינתיים אני חוזרת למטבח לעשות הערכת מצב. המטבח נראה אפוף עשן והסירחון גובר. במחשבה שניה, אני אומרת לעצמי, אולי כדאי להוריד את המפסק הראשי.
אני מחכה לשלומי בחושך עם נרות. משעמם לי וגם די מפחיד ואני מתחילה לחשוב מה היה קורה אם.
מה היה קורה אם פרצה עכשיו שריפה. הייתי לוקחת את האלבומים ורצה החוצה. כל השאר היה נשאר מאחורי. ומה היה קורה אם פרצה באמצע הלילה.
שלומי מגיע. הקופסא המעושנת נפתחת ובפנים הכל שרוף ושלומי מסביר שטוב שהוא בא אחרת האש היתה מתפשטת בתוך קופסאות החשמל וכל הבית היה עולה באש. "יופי, מזל", אני מחייכת באושר ומדמיינת איך אני מתעוררת באמצע הלילה לקול דירתי המתלקחת בלהבות.
עכשיו אני הולכת לישון. גם את החשמל אני אשכיב לישון הלילה. הריח במטבח לא ממש עבר ואני עוד מפחדת שהחוטים שם בתוכו יחליטו לעשות שוב מדורה כשאני לא אשגיח עליהם.
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
