על מי אתה עובד תגיד לי? תסתכל על החיים שלך ותגיד לי על מי אתה עובד כי עלי אתה לא מצליח. אני יודעת, עכשיו אתה בטח תגיד שאתה מאושר ואוהב את שתיהן, שהן החיים שלך ושבשבילן אתה חי. ואתה יודע מה? אני לא מאמינה לך. טוב, את הקטנה בטח אתה אוהב. אבל היא, היא הרי סתם תירוץ עלוב ונוח שמצאת לעצמך כי לא היה לך אומץ ללכת על מה שאתה באמת רוצה ולא מסוגל להודות. פחדן.
מה יהיה עם החיים שלך? תגיד, את עצמך לפחות אתה אוהב? ככה חשבתי. מסתכל במראה ומתחלחל וכל יום פותח את העיניים ושואל את עצמך איך תמשיך אותו ואז אתה יוצא מהבית, מסתכל מסביב על המכוניות שנוסעות באדישות והאנשים שהולכים כאילו הכל ממש בסדר ורוצה לצעוק לכולם:
"מפגרים!!!!! טיפשים כולכם!!!!! איך אתם לא שמים לב שאני זה בכלל לא אני? אתם חייבים להיות דבילים גמורים אם ככה!!"
אני יודעת, אתה לא צריך לספר לי את כל זה כי ישר רואים בעיניים שלך. אתה יודע, הן מדברות העיניים שלך, אמרו לך פעם? כן, כן, ממש מדברות, כמו עיניים של ילד שעוד לא למד לדבר. לפעמים אתה מצליח לשכנע אותי. זה כאילו שאתה מכניס אותי לכמה זמן לתוך הבועה הורודה שיצרת. ת'אמת, לא רע שם ובועות גם בולמות זעזועים. רק מה, אני לא מצליחה לראות מה קורה בחוץ ואז אני נלחצת, כי אני מרגישה כמו עיוורת. אז אני ישר יוצאת החוצה.
אתה צודק, אני אומרת לך את כל זה בגלל התסבוכים שלי עם עצמי. נו ברור שזה קשור אליי ולבעיות שלי עם עצמי. אל תכעס, בבקשה. אני רק מנסה לעזור. כן כן, לעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
