היי חברים, לא השתמענו דיי הרבה זמן, ויש לזה כמה סיבות עיקריות:
ובכן, כי הייתי עסוקה במעבר לתל אביב - החל מאריזת כל החדר שלי בבית, ועד לסידור הדירה החדשה שלי בתל אביב...
וגם כי הייתי בחופשה קצרה בצפון עם החבר היפה שלי,
וגם כי, אם כבר לא הפנמתם- אני גם ככה לא מעדכנת כל כך הרבה כמו פעם.
פעם היו לי מלא דברים לספר, והיום החיים שלי לא מעניינים במיוחד TO BE QUITE FRANK...אבל חס וחלילה, אני לא מתלוננת, אני מעדיפה להיות בשגרה מסוימת, הנפש שלי מסתדרת טוב יותר במצב הזה, ואני נהנית מהשגרה הזאת.
אז כמו שאמרתי- המעבר לתל אביב.
ב-3.10 נסעתי השכם בבוקר ברכבת לקבל את המפתחות של הדירה שלי, יצאתי קצת בשוק וחשבתי שאין אוטובוסים מתחנת הרכבת למעונות, וכך יצא, שהלכתי במשך חצי שעה ברגל עם תיק 90 ליטר כ-ב-ד ברמות מפחידות על הגב שלי, ועם מדים (עוד לא השתחררתי, ולמה לא לנצל קצת את המערכת???)- מהתחנת רכבת, עד למעונות. ותאמינו לי, ההליכה הזאת נמשכה נצח.
בקיצור ולעניין- אחרי הליכה לא נעימה בעליל הגעתי למעונות, עמדתי בתור כמו ילדה טובה כדי להרשם ולקבל את המפתחות לדירה. (כמוני- עוד 200 סטודנטים אחרים באו לקבל את הדירות שלהם באותו יום) .
כמובן שאני האדם הכי חסר מזל בעולם הזה, ומכל הדירות- דווקא על הדירה שלי עדיין לא הזדכו, ולא היה להם מפתח להביא לי. וואט דה פאק?!?
עליתי בעצבים לדירה, כדי לראות, אולי הדיירים הקודמים עוד שם וכך אוכל לזרז אותם לעוף לי מהבית.
עליתי לקומה שלי, וראיתי שהדלת פתוחה!! וכבר באותו רגע, בלי לחשוב פעמיים- נכנסתי והתחלתי לצעוק על כמה שזה חסר
אחריות מצידם לא להזדכות על הדירה עד עכשיו, ושבאתי מהדרום במיוחד, ושאין סיבה שאני אצטרך לחכות, וכולי אדומה,
מזיעה ומתנשפת.
ושוב-למרבה ההפתעה (NOT)- עשיתי פאדיחה. מסתבר שמי שהיה בדירה באותו רגע של עצבים מצידי- הן שתי השותפות הנוספות שאיתי בדירה, והן קיבלו את המפתחות והתחילו כבר לנקות ולארגן את המטבח והמקלחת. הפתעה נעימה מצידי, ומצידן פחות, אני חושבת שעד עכשיו הן קצת שונאות אותי. OH WELL....
בכל אופן... אחרי שאי ההבנה ירד מהפרק, הפשלתי שרוולים והצטרפתי למאמץ הקבוצתי לנקות את הדירה.
הדיירים הקודמים שלה היו חבורת גברים מטונפים- וכל הדירה הייתה מלאה בתלתלי ביצים (כשאני אומרת "מלאה" אני מתכוונת מ-ל-א-ה, כאילו מישהו הכין שטיח מקיר לקיר מתלתי ביצים ופרש אותו בכל הדירה) וטביעות רגליים על התקרה (אל תשאלו אותי, אין לי מושג איך הגיעו טביעות רגליים לתקרה).
בסופו של היום, הדירה שלנו נצנצה וסיימנו בתחושת סיפוק (וגם קצת גועל, ועם בחילה) נהדרת.
לסיכומו של עניין- בנוסף אלי יש עוד 3 שותפות בדירה, שתיים מהן בחדר נפרד, ואחת מהן איתי בחדר.
ממה שיצא לי להכיר עד עכשיו- השותפה שלי נהדרת, ונחשו מה? היא מתחילה שנה שניה בביולוגיה!
כבר באותו יום של קבלת הדירה, נשארתי לישון שם, כי בבוקר של יום למחרת, היה לי ראיון לפרוייקט פר"ח בבר אילן.
זה פרוייקט שבו פעמיים בשבוע חונכים ילד, עוזרים לו חברתית ולימודית, ובתמורה, מקבלים מלגת לימודים!
ואם לא ידעתם עד עכשיו- אז מצב החשבון שלי איום ונורא, ואין דבר שאני זקוקה לו כרגע יותר מ...אמממ...אה כן, כסף!!!
אז כמו שאמרתי, הלכתי לראיון...
זה היה ראיון של חצי שעה בערך עם רכזת החונכים באזור המרכז, היא שאלה אותי כל מיני שאלות, וכמובן שסיפרתי לה על עצמי, נתתי קורות חיים, ולפני מספר ימים קיבלתי תשובה משמחת- התקבלתי לפרוייקט!
אני ממש שמחה:)
ועוד בעניין המעבר-
ביום שישי האחרון השאלתי מפאני אחותו של אפי את הג'יפ הגדול והירוק שלה (תודה פאני!!!
), כדי להעביר את כל תכולת החדר שלי ממיתר לתל אביב.
החבר היפה שלי עזר לי (שמנטון, מה הייתי עושה בלעדיך??), העמסנו את הרכב בצורה מושלמת (היה כל כך הרבה ציוד, וההעמסה הצריכה הרבה מחשבה ותכנונים מראש), נסענו לתל אביב, ופרקנו את כל הציוד בדירה שלי.
התמזל מזלנו ואחד העובדים של המעונות בדיוק עבר עם עגלה של סופר, אז ביקשנו ממנו להשאיל אותה, וכך ההעברה של כל הקרטונים הכבדים והמגירות הייתה הרבה-הרבה יותר קלה. תתארו לעצמכם כמה היה לנו קשה בלי העגלה, לסחוב את כל הדברים הכבדים האלה מהרכב למעונות, ואז גם במדרגות עד הדירה שלי. בקיצור- איזה מזל!!!
אחרי שסיימתי לפרוק את כל הארגזים ולסדר כל דבר במקומו- יצאתי עם השמן לאכול ארוחת צהריים בבית הפנקייק בהרצליה, שנמצא רק 5 דקות נסיעה מהדירה שלי:)
(מילה טובה על "בית הפנקייק"- האוכל שלהם- וואו!!! והפנקייקים- עוד יותר וואו!! היה כל כך טעים!!!)
ואתמול עשיתי קניות עם אמא שלי של כל מיני דברים משקיים לבית- סלסלאות, מפצלי חשמל, פח לשירותים, כלים לאמבטיה, למטבח, וכ'ו וכ'ו)
עשינו את הקניות בהום סנטר, ומסתבר שהם נותנים לסטודנטים 50 שקל במתנה לקניות! לא ידענו את זה עד שהגענו לקופה, וכל הקניה שלנו הייתה זולה יותר ב-50 שקל וזה שימח אותנו (עצם ההפתעה, זה היה פשוט נורא נחמד!!), וגם, זו הפעם הראשונה שהשתמשתי בתעודת סטודנט שלי- סיבה למסיבה!!! חחח
וכמובן, יום השחרור שלי קרב ובא- בעוד 6 ימים אני נפרדת מאבא צה"ל לשלום וחוזרת לחיים האזרחיים והסטודנטיאליים :)
מחר אני נוסעת לבסיס שלי בפעם האחרונה, כדי להזדכות על כל הציוד, ולעשות טופס טיולים יוצא, ואוף קורס, גם מסיבת פרידה קטנה.
והנה עוד פרק בחיי נסגר, ומיד נפתח פרק חדש.
וואו. איזו נקודת ציון חשובה.
עכשיו רק חשוב שאני אשקיע ואתן את כל כולי ללימודים בכדי שאוכל לעמוד במטרה שהצבתי לעצמי- והיא לעשות הסבה ללימודי רפואה.
הרי ללמוד ביולוגיה יכולתי גם בבן גוריון, וזה לא היה כרוך בכל כך הרבה הוצאות מיותרות של מחייה בתל אביב.
ולסיום-
בחוה"מ סוכות אני ואפי נסענו לחופשה אחרונה בצפון לפני תחילת הלימודים, והיה פשוט מושלם!
עשינו טיול נחלים- כל המסלולים שבחרנו היו עם הליכה במים, וזה היה מאתגר ונחמד, וגם הולם את מזג האוויר השרבי ששרר בחוץ:)
ישנו בצימר בכפר הנופש "תאי ויליג'" שממוקם בכפר נחמיה, באזור קיבוץ הגושרים וכפר בלום, ממש ממש על גדות הירדן!
(פרגון לתאי ויליג' - האוכל שלהם פשוט טעים ומושקע ברמות, הסגנון הוא אסיאתי כזה, היה שם חזה עוף מוקפץ, אנטריקוט מוקפץ, חזה עוף בטמפורה, סושי לאוהבי הסושי- אני אישית שונאת סושי, אטריות מוקפצות בסגנון יפני כזה, אגרולים, כיסונים ממולאים בחזה עוף, ובקיצור, הכל טעים טעים טעים)
ביום הראשון עשינו מסלול ממש נחמד בנחל שניר (יחסית לעונה, הזרימה בו ממש חזקה, אז אני לא רוצה לדמיין מה הולך שם בחורף), ביום השני התחלנו את היום בראפטינג בירדן ואחר כך הלכנו לעשות מסלול ליד הכינרת בנחל דליות (מסלול מקסים!), וביום השלישי הזדכנו על החדר ונסענו לאיזור הרי ירושלים, לסיור קצר במערת הנטיפים המהממת.
והנה קצת תמונות לקינוח (ממש קצת, אם תרצו לראות יותר תמיד יש את הפייסבוק) :

שמנטון בנחל שניר





נחל שניר שוצף לו


פוזה מתבקשת עם משוט, בראפטינג

בנחל דליות
(התמונות ממערת הנטיפים פשוט מסרבות לעלות, לצערי)
ועוד משהו אחרון Before I wrap it up...
רציתי להגיד לאפי שלי- פשוט תודה על הכל!!! כל דבר שעשית בשבילי, בשביל לשמח אותי, אני מעריכה את זה עד אין סוף!!!
אני אוהבת אותך כל כך!!!
וואו, יש לכם המון חומר לקריאה...
עד כאן ממני להפעם:)
לי (שבעוד 6 ימים תהיה סטודנטית מן המניין באוניברסיטת תל אביב!!!!!!)