 כינוי:
Lee. בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 12/2010
החיים כסטודנטית ועוד הגיגים
היי כולם, מה המצב?
לא אפתח בהתנצלויות על למה אני לא מעדכנת (כרגיל!) ואניח שפשוט התרגלתם לעובדה שהעדכונים בבלוג הזה הם כבר ממזמן לא על בסיס יומי או שבועי, אלא יותר על בסיס חודשי חח
בכל מקרה אני רוצה לדבר על כמה נושאים ולפני שאשכח, אעשה רשימה קטנה:
- האוניברסיטה, אוף קורס..
- החורף הגיע!!!
- מעללי בפר"ח
- וולוגים
וזהו, שיו, הייתי בטוחה שיש לי הרבה יותר מה לומר
אז לעניין-
בכללי, התחלתי להרגל לרעיון של להיות סטודנטית, התרגלתי למערכת, התרגלתי לריצה בין הבניינים ברחבי האוניברסיטה, ואפילו אפשר לומר שאני נהנית.
הייתי בטוחה שאחרי הצבא אני אמשיך להיות האדם הקר והמנוכר שנהייתי, אבל אני ברצינות רוצה לומר שנדמה לי שהשתניתי לטובה.
עדיין לא ב-180 מעלות למה שהייתי פעם אבל חל שיפור! לאט לאט, אני מקווה לחזור להיות כמו פעם.
הלימודים באמת החזירו אותי למיטב, עכשיו יש לי את ה "Time to shine" שהייתי צריכה והיה חסר לי כל כך בצבא.
הרי בצבא לא היו לימודים, ולימודים זה הצד החזק שלי, כך שלא הייתה לי הזדמנות לבלוט לטובה (כאילו, אני לא אומרת שאין בי עוד איכויות, אבל מה שבאמת מתעלה מעל הכל זה השכל שלי.).
ועכשיו הרבה אנשים חזרו להעריך אותי, וזה נחמד, אתם יודעים?
בלימודים הכל הולך מצויין בינתיים, אני יושבת על התחת כל יום ולומדת, אבל הלמידה הזאת בהחלט מניבה פירות כי בינתיים (טפו טפו טפו), בשני בחנים שהיו לנו ב"מבוא לחסרי חוליות" קיבלתי 100, וב-3 מבחנים באנגלית (כן, לא השגתי פטור. נקודה ארורה) קיבלתי 98.
אז אפשר לומר שהציון הנמוך שלי ביותר עד כה הוא 98! (כן כן, אני חננה.)
בכל תרגילי ההגשה בכימיה כללית ואנליטית, פיזיקה א' ומתמטיקה הולך סבבה, התחלתי קצת להתקשות בפיזיקה כשהגענו לחוקי ניוטון והחלטתי ללכת למורה פרטי לפני שאני לגמרי הולכת לאיבוד בחומר, ואני לא מצטערת על זה.
עוד מעט כבר נגמר הסימסטר ואני לא מאמינה כמה שהזמן רץ לי.
כבר מאמצע ינואר אנחנו מתחילים את המבחנים של סוף הסימסטר ואפילו כבר הכנתי את הפיתקיות הקטנות האלה עם התאריכים של המבחנים ותליתי על המדף, כך כשבכל פעם אחרי מבחן אני תולשת פתקית. (מנהג מוזר שלי) סוג של "ספירה לאחור" שכזאת.
וזאת השגרה שלי כרגע. באמצע השבוע אני לומדת כמו חמור, בסוף השבוע אני חוזרת הביתה, מבלה עם אפי שלי והמשפחה, וגם, לומדת כמו חמור.
מן שגרה שכזאת:)
לחיים בתל אביב גם התרגלתי פחות או יותר, אני עדיין לא בדיוק עוזבת את הבועה של רמת אביב, אבל אני ממש מתמצאת פה בסביבה
והלחות בינתיים ירדה תודה לאל, וסוף סוף אפשר לצאת החוצה מבלי להזיע. אפילו אגזים ואומר שהאוויר נעים וטוב.
(עד כמה שהוא יכול להיות טוב עם הזיהום אוויר שיש כאן, אבל עדיין)
וזה מה שמביא אותי לנושא הבא שלי:
הגיע החורף! סוף כל סוף הגיע החורף!
אתמול באמת היה יום סוער ביותר, הרוחות פה בתל אביב הגיעו ל-110 קמ"ש, והאיטום של החלונות כאן במעונות די גרוע, אז כל אתמול הרגשתי כאילו החדר שלי רדוף רוחות (מכירים את השריקות האלה שנהיות כשיש רוח חזקה והחלון לא לגמרי סגור?).
היה כל כך גשום וקר בחוץ, שלא העזתי להוציא את עצמי מהשמיכה. סיימתי קרטון חלב שלם כי שתיתי קפה אחרי קפה אחרי קפה.
אבל אני לא מתלוננת. חיכיתי לחורף הזה כל כך.
הלוואי שתהיה עוד סערה כזאת ושאני אוכל לנסוע לגולן ולראות את הכל לבן.
לצערי לא הייתה לי הזדמנות לנסוע עכשיו. לימודים וזה.
ובקפיצה לנושא אחר אפילו בלי מעבר יפה או מילות קישור:
פר"ח.
אם לא סיפרתי לכם אז אספר עכשיו בקצרה שבתחילת הלימודים נרשמתי לפר"ח. פר"ח זה פרוייקט חונכות של ילדים שצריכים עזרה מכל סוג שהוא (כלכלית, רגשית, לימודית) , מצרפים להם סטודנט לשנה שלמה שהוא יהיה מן "מודל לחיקוי" עבורם.
בתמורה ל-4 שעות שבועיות מקבלים מלגה של 4000 שקל שזה באמת נחמד.
את הפר"ח שלי קיבלתי בבני-ברק בשכונת פרדס-כץ.
מפה לשם אני לא אלאה אתכם בסיפור הארוך, אלא רק אומר מספר מילים מסכמות: אוי ואבוי. איך נפלתי חזק, אתם לא תבינו.
עד כמה שעל המפה- המרחק בין תל אביב לבני ברק נראה קצר ולא משמעותי, תתפלאו לשמוע שבנסיעה באוטובוס, הנסיעה הזאת אורכת שעתיים לכל כיוון.
עזבו את זה שהייתי צריכה לתפוס 2 אוטובוסים לכל כיוון כדי להגיע לבית של הילדה, ושמ-4 שעות שבועיות שהייתי צריכה להשקיע, בפועל זה כבר הפך ל-12 שעות שבועיות בהן אני מבזבזת את הזמן שלי בעיקר על נסיעות. ואחרי שבועיים, הבנתי שנקלעתי לברוך רציני.
מצאתי את עצמי בלי זמן ללמוד בכלל, שני הימים הקצרים ("קצרים" מסיימים ב-4) היחידים שהיו לי- התבזבזו ברובם על נסיעות.
ונכנסתי לדיכאון. הגעתי למסקנה שאני לא יכולה להמשיך בפרוייקט הזה שכל כך רחוק מאיפה שאני גרה, אחרי הכל אם זה פוגע בי, אין בזה שום תועלת. ומה המילגה הזאת תעזור לי אם לא אוכל להמשיך וללמוד כמו שצריך?
אז כמובן אחרי התייעצויות רבות עם ההורים שלי ועם החבר המדהים שלי, הגעתי למסקנה סופית- אני חייבת לפרוש מהפרוייקט.
ברור שחשבתי על ההשלכות ועל הילדה, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת.
כמובן שאם הייתי יודעת שהנסיעה היא שעתיים לכל כיוון בכלל לא הייתי חושבת להרשם לפרוייקט מלכתחילה.
המזל הגדול הוא שהספקנו להפגש רק פעמיים כך שהיא לא נקשרה אלי, והפרידה לא הייתה קשה.
אז זהו, את הנורא מכל עברתי, שזה להתקשר למנהלת שלי בפר"ח ולומר לה שאני פורשת מהפרוייקט, וברור שהסברתי לה מה המניעים שלי אבל היא נורא כעסה וצעקה עלי, מה שמובן, אבל זהו. בזה זה נגמר.
אני אומרת את זה כאילו זה היה עול כבד אבל זה באמת היה עול כבד בשבילי: I'M FREE.
בשנה הראשונה לפחות אני חייבת להשקיע בלימודים, אני חייבת להשאר עם ממוצע גבוה אם אני רוצה סיכוי לעבור לרפואה.
והנושא האחרון, גם במעבר לא כל כך חלק אבל אין ברירה: ולוגים - או: וידאו-בלוגים
לפני שהתחלתי ללמוד, בתקופת החפש"ש, מצאתי את עצמי עם קצת זמן עודף שלא היה לי מה לעשות איתו, ובמקריות נתקלתי ביוטיוב בכמה אנשים שעושים מן דבר כזה שנקרא "ולוג". ולוג זה כמו בלוג, רק שזה מצולם בוידאו.
הם מצלמים את עצמם, מדברים על היום שלהם, מכינים סרטונים קצרים ומצחיקים ואפילו עורכים אותם ממש כמו סדרה קטנה בטלוויזיה.
אז אלו כמה אנשים שרציתי לספר לכם עליהם, שהם באמת מקסימים ומצליחים לשרוף לי זמן עודף.
וברור שתקבלו קישורים לאתרים שלהם:
הראשונה זאת בחורה בשם נדין, קנאדית מקסימה שאני עוקבת אחריה כבר דיי הרבה זמן והיא באמת מותק אמיתית:
http://www.youtube.com/user/nayders07?blend=2&ob=4
היא כזאת חמודה והיא עושה גם קליפים על פארודיות לשירים שהיא ממציאה להם מילים ממש מצחיקות
(וואו אני כזאת חנונית)
הבחור השני הוא שיין דוסון, בחור מצחיק וכאריזמטי שממש זורק זין על כולם, הוא גם מכין סרטונים קומיים כאלו ויש לו כל מיני דמויות ותחפושות, הוא ממש משקיע בקטע, הוא נראה כמו אחלה בנאדם:
http://www.youtube.com/shanedawsontv
ועוד בחורה אמריקאית מקסימה שקוראים לה בלייר, ויש לה ערוץ יופי וטיפוח, אני באמת יכולה לומר שהיא לימדה אותי דיי הרבה דברים
וחוץ מזה שהיא גם מדברת המון ותמיד נחמד להקשיב לסיפורים שלה:
http://www.youtube.com/user/juicystar07?blend=1&ob=4
ועוד מישהי חמודה ביותר, אולגה קיי, בחורה רוסיה שגרה בלוס אנג'לס והיא פשוט מצחיקה ושנונה, וגם היא כמו שיין, ממש משקיעה בולוגים שלה, ממציאה דמויות ועושה סרטונים מצחיקים קצרים:
http://www.youtube.com/user/olgakay
לכל אחד מהם יש איזה 2 או 3 ערוצים שונים שהם מחלקים אותם לפי הסגנון של הסרטון שהם מצלמים.
דווקא ממש אהבתי את הקטע הזה.
אני חושבת שלצלם ולוג ואז להעלות את זה לאינטרנט ולקבל תגובות וצפיות ופידבאקים, ממש נותן בוסט לביטחון העצמי שלך.
אם היה לי זמן וכוח לגרום לעצמי להראות נורמלי ולא כזה גוש ריקבון כמו שאני עכשיו, אולי הייתי עושה את זה גם.
עוד חיסרון זה שאם אני אתחיל לעשות ולוגים זה ככל הנראה יהיה בעברית (כי האנגלית שלי קלוקלת!) ואז קהל היעד שלי יהיה הרבה יותר מצומצם.
ל-4 האנשים שהראיתי לכם למעלה יש צופים מכל העולם, תחשבו כמה זה מחמיא לגלות פתאום שמישהי בישראל חופרת עליך בבלוג שלה במשך פוסט שלם!
טוב חברים, שמחתי לחלוק איתכם את מה שהולך בחיי כרגע
אני רוצה גם למסור לפאני היקרה (אחות של אפי שלי) החלמה מהירה מהניתוח והתאוששות קלה:)
ולשמן היפה שלי, כמה אני אוהבת אותך. אתה לא מבין כמה.
עד כאן להפעם, אוהבת אתכם!
לי:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
