כבר לא כל כך ילדה

אני שוכבת על הצד במיטה שלי

ומרגישה את החזה הערום שלך

עולה ויורד בנשימותיך הכבדות

בצמוד לגב הערום שלי

ואני חושבת על השנה המדהימה שהייתה לנו ביחד

שנה שאמנם התחילה ברע

ושהיו בה הרבה ירידות

אבל בעקבות כל ירידה באה עלייה

וכל עלייה הביאה אותנו גבוה יותר מקודמתה

ואני חושבת על כל החיוכים שליוו אותך ואותי

ואותי ואותך

ואת שנינו ביחד

אני נזכרת באיך זה לשכב לידך על שפת הים

טיפה קריר, אבל חם מבפנים

אני נזכרת בכל המילים הכל כך יפות שאמרת לי

בכל הפעמים שגרמת לי להסמיק

בכל הפעמים שחיבקת אותי כשבכיתי

ואמרת שיהיה טוב יותר

ובאמת, בסופו של דבר, היה

יותר טוב מכל מה שיכולתי לקוות

ואני שומעת אותך נושם בכבדות מאחורי

חולם על מקומות טובים יותר

על דברים קלים יותר

ודמעה יורדת על פניי, וזה טיפה כואב

אבל זה כאב טוב

כאב מחשל

כמו כל הירידות שהיו

ואני יודעת שגם אחרי הירידה הזו תבוא עלייה

לשם שינוי, הפעם אני בטוחה בזה

ולאט לאט גם עיניי נעצמות

אני יודעת שבעוד פחות משעה נצטרך להתעורר, ואתה תהיה חייב ללכת הביתה

וזה גם טיפה עצוב

אבל זה לא נורא

כי אני אראה אותך מחר

וביום שאחריו

וביום שאחרי זה

אין דבר שאני יותר אוהבת מלהירדם בין הידיים שלך

שתהיה שנה ממוצעת –

יותר טובה מהקודמת

ופחות טובה מזו שתבוא אחריה

אני אוהבת אותך

יותר מכל דבר בעולם