כל הסופ"ש קרעתי את התחת בעבודה.
זה התחיל מיום רביעי בבוקר במשמרת, ואז בערב. ואז בחמישי בוקר ואז בערב. ואז שישי בוקר. ויפה.. ניחשתם. גם שישי ערב. אה! וגם שבת בוקר, וערב.
בין המשמרת ערב (עם סגירה) של חמישי, ומשמרת הבוקר (אירוע) של שישי, הלכנו בן, אדר, הספתא ואני לבית הריק של הספתא.
בן דפק בקבוק קוארבו גולד מהעבודה. ונסענו לכיוון הבית שלו.
הוא לקח מהבית כמה דברים לקראת העבודה בבוקר ואז המשכנו לספתא.
הגענו אליה, בן היה שיכור כי הוא (ואני) לא ישנו איזה 40 שעות עד אותו שישי בבוקר 'המופלא' וגם כמובן, בגלל שהוא שתה.
הוא נכנס להתקלח, אח"כ אני ואז אדר.
כשכולנו סיימנו הלכנו לישון. רצינו לפחות.
הספתא ואדר ישנו בחדר שלה והיא אמרה לי ולבן לישון בחדר של ההורים שלה. הייתי כלכך עיפה שאפילו לא חשבתי פעמיים וחיש מהר מצאתי את עצמי במיטת הקווין סייז של ההורים שלה, בחדר ממוזג היטב ביום לוהט.
ואז בן הצטרף.
הייתה לי הרגשה לא טובה.
אחרי כמה דקות ששכבנו מחובקים, כשבן מסטול לחלוטין ואני מלאת מחשבות.. הוא הוציא כמה מילמולים מהפה..
והתחיל לדבר בצורה ממש לא ברורה. זרק מילים לאוויר כמו.. 'תראי.. אני צריך להגיד לך משהו'
טוב. הוא לא היה צריך להמשיך מעבר למשפט הזה מאחר ואני מכירה אותו כלכך טוב וידעתי בדיוק מה הוא הולך להגיד לי..
'איך אומרים? נכנס יין יצא סוד' (או במקרה שלו, נכנס 2/3 בקבוק קוארבו גולד יצא נשימה מצחינה ודיבורים לא הגיוניים).
'תראי.. את הדלקת אותי.. אני מת עלייך. אני חולה על האופי שלך.. את פשוט מדהימה.. מושכת אותי בצורה מטורפת'
'נו...? אבל?'
'אבל.. אני מרגיש שאני סתם מבזבז לך את הזמן.. שאת יכולה למצוא מישהו יותר טוב. אני לא מרגיש את המחוייבות שאני מצפה להרגיש בקשר. אולי אני אידיוט.. אבל אני מחכה שתגיע ה*אחת והיחידה*. לא יודע..'
בואנה.. הבנאדם חי בסרט.
בכל אופן, דיברנו. יותר נכון הוא דיבר.. אני רק הייתי בשוק והקשבתי.. למרות שראיתי את זה בא..
החלטנו שזהו.. זה נגמר.
הוא אמר לי שהוא לא מסתדר עם קנאה. שבגלל קנאים הוא איבד הרבה בחיים שלו.. הוא לא רוצה להיות קנאי ולגרום לאנשים אחרים לעבור את מה שהוא עבר.
הוא אמר שהוא לא מסוגל לראות את כל הבנים בעבודה מנסים להימרח עליי.. ולפלרטט איתי.. שהוא לא מסתדר עם זה, ושהוא לא מראה את זה כי הוא לא רוצה לצאת הבחור הקנאי וה'לא חברי' במילים שלו.
טוב....
אחרי השוא לא הפסיק לשגע אותי.. הוא אמר לי
'יש לי רק בקשה אחת ממך, אם את עושה משהו, שנראה לך שיש מצב שפוגע בי.. או יפריע לי.. אל תעשי אותו מולי..'
'ברור..'
'זה לא כזה ברור'
'אולי בשבילך לא, אבל אני לא כזאת.. אני לא אוהבת לפגוע באנשים במכוון או בטעות'.
אחרי עוד כמה מילמולים, הוא אמר שהוא הולך לדפוק צ'ייסר של קוארבו.
אני נשארתי לבדי על המיטה. לא יודעת אם לצחוק או לבכות.. ואז החלטתי שהוא לא ישאיר אותי לבד ככה אחרי הזיוני שכל האלו ושאני אשב לידו ואתן לו להמשיך למלמל למטה בסלון.
ירדתי למטה, שתיתי מים ולקחתי קערית קורנפלקס. ויצאתי החוצה לדשא המפתה בשמש הנעימה.
אחרי דקה וחצי הוא יצא והתיישב לידי.
עם הבקבוק קוארבו ביד, פתוח. וסיגריה.
הוא ישב והתחיל לדבר איתי על החיים הקשים שלו.. אבל שהוא לא מדבר עליהם עם אף אחד.. כדי לא להרגיש מסכן.. וכדי שאנשים לא ירחמו עליו.. כי יש אנשים עם בעיות הרבה יותר קשות.. נו אז למה אתה מספר לי את זה עכשיו?
התחלנו לדבר על החיים בכלליות.. עליו ועליי.. בעיקר עליו.
בסופו של דבר השמש הכניעה אותנו ונכנסנו פנימה..
הוא נחת על הספה.. אמר 'אני כלכך אידיוט' ונרדם שניה אחרי.
אני שמתי את הדיסקים המדהימים שלי..
בהיתי בו ישן וקופץ מהחלומות ההזויים שלו. והייתי זומבית לחלוטין.
אחרי שעה בערך, עליתי לחדר של הספתא ואמרתי לשניים המחובקים שזה נגמר. הם היו בשוק.. ואמרו לי שזה לא סוף העולם ושאלו איך אני מקבלת את זה. אמרתי להם שאני מקבלת את זה ממש טוב להפתעתי.. אבל שהבום עוד יגיע..
ירדתי למטה.. אדר והספתא התארגנו בינתיים כי היינו צריכים ליסוע לעבודה.
לקחתי את הדברים שלי והתלבשתי.
הערנו את בן, הוא היה שיכור לגמרי. ההשפעה של הקוארבו נוחתת עליך רק אחרי שעה-שעתיים מזמן השתיה.
אחרי חצי שעה בערך הוא סופסופ קם והתחיל לקפוץ ולהשתגע, שתה קפה ונסענו.
בנסיעה לא הסתכלתי עליו.. הייתי מאוכזבת ממנו כלכך.
הגענו לעבודה וגם שם בקושי התייחסתי אליו..
ואז הוא הוציא איזה מילמול כזה של
'נו לירון..' והבנתי שהוא מתכוון ל:אל תתייחסי אליי שונה עכשיו ותתעלמי ממני רק בגלל שזהו.. זה נגמר. ואז שיחקתי אותה כאילו הכל בסדר. סיימנו לפתוח את הבר והוא קפץ למים.
אחרי המשמרת המסריחה, נכנסו לבריכה כל העובדים, שחינו קצת.. הוא התעלם ממני.. אני ממנו. החיים טובים.
הלכנו להתקלח ואז הלכנו לישון במשרד.
ב11 בלילה קמנו למשמרת וגם שם בקושי התייחסנו אחד לשניה. בסוף המשמרת לקחנו משקה כל אחד.. אני הייתי על בטן ריקה מאחר ואני לא יכולה לאכול כלום כבר 4 ימים. וה'סקרו דרייבר' ששתיתי סידר אותי לחלוטין.
שירה לקחה אותי ואת בן הביתה.. הורדנו אותו ואז היא הורידה אותי.
נכנסתי לחדר.. שמתי את הדיסקים שלי.. ומאחר ולא ישנתי כבר שנה, הייתי בדיכאון קליני ושתיתי.. התחלתי לבכות בלי שליטה כמו חולת נפש.. בשעה פאקינג 5 וחצי בבוקר אני מול המראה בחדר שלי.. בוכה בלי שליטה ושואלת את עצמי למה לעזאזל אני עושה את זה..
הייתי נראית כמו חולת הנפש המושלמת.
קיוויתי במשך חצי שעה שבן ידבר איתי.. וידעתי שאין מצב שזה יקרה.
באיזשהו שלב לקחתי את הפלאפון מצלמה שלי בשביל לתעד את הטירוף שהייתי נמצאת בו.. ופתאום הפלאפון רטט וקיבלתי הודעה.. מבן. הייתי בשוק טוטאלי. בכיתי ותוך כדי אמרתי 'איזה הזוי'
ההודעות שלנו היו ככה:
בן- 'את ערה'
אני- 'כן..'
בן- 'פשוט אני שומע את טרי דורס דאון וחשבתי עלייך'
בן- 'גרייס לא דאון' (שומע את ט'רי דייז גרייס')
אני בינתיים לא ידעתי מה לעשות עם עצמי..
בן- 'סליחה'
בן- 'לילה טוב'
אני- 'לילה..:/'
בן- ':/'
בכיתי שעות.. או כמו שאומרים..
i've cried myself to sleep..
ליטרלי.
בינתיים אני ממליצה על השיר שגורם לי לבכות ללא שליטה. אחד המדהימים..
lifehouse - everything
ורק אאחל שזה לא יקרה לאף אחת אחרת. לאף אחת/או אחד.. לא מגיע לעבור כאב לב שכזה..
הוא גרם לי להפסיק לנשום לכמה דקות.. בגלל שפשוט הייתי בהלם.
אבל אח"כ, הוא גרם לי לרצות להפסיק לנשום בכוונה. הלוואי והייתי יכולה.
אבל אין לי אומץ להיות לא אמיצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
