אני=)

במקום שאין "לזהות" מקום,

אני צריך ללכת. 

אמונות שאין להם בסיס,

נלחם כל יום, עד שאני נשבר.

עייף כבר מחיים-גהינום שלא תבינו.

נותרתי היחיד שמדבר על זה,

היחיד שבוכה.

עולם שתמיד יבקר אותי על זה,

תתבגר זועקים הקולות.

בא לי שיעלמו כולם,

שאעלם אני, רק הפעם, בשביל משהו טוב.

אל תקראו את זה,

שלא אפול.

הגיע הזמן לעזוב,

הראש כבר איבד את מקומו.

והשאלה הנודניקית שוב קופצת אל מולי:

"איך תחזור?"