הגעתם לבלוג של:
השובב!!!
כל קשר בין הכתוב בבלוג זה למציאות הוא מקרי בהחלט!!!

אין מישהו שלא מכיר את השיר של להקת פיקוד מרכז (כן גם אני גיליתי עכשיו שזה שלהם.. חח..), גבעת התחמושת!!! ומי שלא מכיר כדאי מאוד שיוריד!!! זה שיר שאני אישית גדלתי עליו ואני עדיין אוהב אותו!!

בעקבות ויכוח סוער שנערך בבלוג החלטתי לשים את השיר ברקע שכל מי שנכנס לבלוג ישמע אותו... תודה לדור על העזרה ועל התיקונים...

מי שלא שומע את השיר ברקע שיחכה שהשיר יטען ואז השיר ישמע ברקע... אם אתם רוצים להפסיק את השיר תלחצו על ESC..

למי שרוצה ניתן להוריד את השיר הורדה מהירה בלינק הזה: http://www.websamba.com/eitan_As/2.mp3

ולכל האנשים שמתווכחים על המילים.. הנה המילים של השיר:

"היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים. האופק החוויר במזרח. היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת. לחמנו שם זה שלוש שעות. התנהל קרב עקשני. קטלני. הירדנים נלחמו בעקשנות. זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה. בשלב מסוים של המלחמה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד. עלינו לשם בכוח של שתי פלוגות. לא ידעתי היכן האחרים, כיון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב. באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו".

בשתיים, שתיים ושלושים

נכנסו דרך הטרשים

לשדה האאאאאש והמוקשים

של גבעת התחמוווושת.

מול בונקרים מבוצרים

ומרגמות מאה עשרים

מאה וכמה בחורים

על גבעת התחמווווושת.

עמוד השחר עוד לא קם

חצי פלוגה שכבה בדם

אך אנו כבר היינו שם

בגבעת התחמוווווושת

בין הגדרות והמוקשים

השארנו רק את החובשים

ורצנו אבודי חושים

אל גבעת התחמווווווושת

"באותו רגע נזרק רימון מבחוץ. בנס לא נפגענו.חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים. מישהו היה צריך לרוץ למעלה ולהשגיח. לא היה זמן לשאול מי מתנדב. שלחתי את איתן. איתן לא היסס לרגע. עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון (נו דור שנינו לא צדקנו.. אבל מי היה יותר קרוב??? חחחחח..). לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לא שיישאר בקו שלי. ככה עברנו איזה שלושים מטר. איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים, עד שנפגע בראשו ונפל פנימה"

ירדנו אל התעלות

אל הכוכים והמסילות

ואל המוות במחילות

של גבעת התחמווווושת

ואיש אי אנה לא שאל

מי שהלך ראשון נפל

צריך היה הרבה מזל

על גבעת התחמווווושת

מי שנפל נסחב אחור

שלא יפריע לעבור

עד שנפל הבא בתור

על גבעת התחמווווושת

אולי היינו אריות

אך מי שעוד רצה לחיות

אסור היה לו להיות

על גבעת התחמווווושת

"החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם עם בזוקה. הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון.החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ. הוא היה זורק לי חבילות, חבילות, ואני הייתי מניח את החבילות אחת אחת בפתח הבונקר שלהם. להם הייתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו. אז, בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם את חומר הנפץ. הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי. היו לי 4 מטר לתמרן כי גם מאחורי היו לגיונרים. אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש. בסך הכול רציתי להגיע הביתה בשלום"

בשבע שבע ועשרים

אל בית הספר לשוטרים

אספו את כול הנשארים

מגבעת התחמווווושת

עשן עלה מן הגבעה

השמש במזרח גבהה

חזרנו אל העיר שבעה

מגבעת התחמוווווושת

חזרנו אל העיר שבעה

עשן עלה מן הגבעה

השמש במזרח גבהה

על גבעת התחמווווושת

על בונקרים מבוצרים

ועל אחינו הגברים

שנשארו שם בני עשרים

על גבעת התחמוווווושת

פוסט זה מוקדש לזכר הנופלים במלחמת ששת הימים, בקרב על גבעת התחמושת..

יהי זכרם ברוך!   

נ.ב.:

מושיקו אני יודע שבתגובה קישרת את זה אליי אבל זה שיר שאני ממש אוהב אז החלטתי לשים אותו בבלוג.. חחחחח.. חומצזה שרוני החליט לקרוא לי ככה.. חחח..

יאלה ביי..