היא חייכה אל זר עצוב.
נראה שהחיוך עודד אותו.
הוא נזכר בידיד שהיה טוב אליו
ושלח לו במכתב את תודתו.
החבר שמח כל כך על התודה
שהשאיר טיפ גדול במסעדה.
המלצרית הופתעה מגודל התשורה,
וקנתה בכל הסכום כרטיס הגרלה.
ביום הבא היא קיבלה את הכסף בו זכתה,
ונתנה חלק לקבצן ברחוב.
הקבצן היה אסיר תודה;
כבר יומיים לא בא דבר לפיו.
אחרי שסיים את הארוחה,
הוא הלך לחדרו העלוב.
(הוא לא ידע באותו רגע
שסופו עלול להיות קרוב.)
בדרך הוא אסף כלבלב רועד
וכדי שיתחמם לקח אותו הביתה.
הכלבלב היה אסיר תודה
על מקום המסתור מהסופה.
באותו לילה הבניין עלה באש.
הכלבלב נבח באזהרה.
הוא נבח עד שהעיר את כל בני הבית
והציל את כולם מהשריפה.
אחד מהנערים שהוא הציל
גדל והיה לנשיא המדינה.
כל זה תודות לחיוך פשוט
שלא עלה פרוטה.
השיר הזה לקוח מתוך ספר שקיבלתי לבת מצווה, קראתי אותו פעם אחת ומאז הוא נעלם. הקטע הזה נגע בי מאוד כשהייתי בת 12, ורק היום כשחיפשתי משהו אחר לגמרי, מצאתי את הספר הזה שוב, עזוב ומכוסה אבק.
כתבה אתזה ילדה בת 13, ברברה האוק שמה.
שתהיה לכם שבת מלאה בחיוכים :)
אוהבת,
בת אדם בהתהוות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
