לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Another Brick in the Blog


על דברים שאני צריכה להגיד בפרצוף, אבל לא יכולה...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

למ'


מ' היקרה, רציתי לבקש סליחה.

 

סליחה על שחשבתי עלייך בצורה שחשבתי. אני לוקחת את כל דבריי (או יותר נכון-מחשבותיי) חזרה.

 

עד היום בבוקר חשבתי עלייך המון דברים לא טובים. אבל הכל נבע בעיקר מבורות- לא ידעתי מי את באמת והסתמכתי על חצאי עובדות ששמעתי.

ראיתי בעיניי ילדה צפונית ומפונקת, שלובשת רק מותגים ובטח גם בוחרת את החברים שלה לפי זה.

היום, כשהתיישבתי לידך בעבודה הכרתי אדם שונה לגמרי.

פגשתי בחורה מדהימה, ילדה טובה, תמימה וחייכנית. אחת שאכפת לה מהלקוחות באמת.

פגשתי מישהי שלובשת מותגים כי היא יכולה להרשות לעצמה, עם המשכורת שהיא מקבלת בעמל רב. וגיליתי שהחברות שלה הן גם הבנות שאני אוהבת בעבודה.

פשוט נדהמתי.

 

אני באמת חושבת שאת אדם מדהים וטוב. אחרי שעתיים לידך פשוט התחלתי להרגיש בנאדם טוב יותר בעצמי.

וקצת רע על איך שחשבתי עלייך. ניסיתי להגיד לך את זה, אבל נראה לי שלא יצא לי כל כך טוב, אז אני אומרת לך את זה כאן.

 

לא הרבה אנשים זוכים להכיר אותך כמו שאני חושבת שלמדתי היום.

 

אני מעריכה אותך מאוד. אולי אפילו מעריצה.

 

נכתב על ידי בת-אדם בהתהוות , 7/5/2010 18:00   בקטגוריות מכתב שלא יישלח...או שכן?  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Praying for the star ב-9/7/2010 19:55
 



שיעור חינוך


יש כמה דברים שאני לא יכולה להגיד לך כרגע בפרצוף, ונורא חשוב לי להוציא.

 

כשהגעתי לגיל 3 ההורים שלי התחילו לחסוך לי כסף בקופת גמל ללימודים באוניברסיטה,

בתקופה הזאת את החלטת שאחרי הלידות מגיעה לך חופשת לידה של 9 שנים, ואת המעט כסף שבעלך הכניס הביתה בזבזת על בגדים ובשמים לעצמך.

 

כשהגעתי לגיל 6 אבא שלי הסביר לי על הקשר בין חיסכון עכשיו לכסף בעתיד- ונתן לי קופת חיסכון ודמי כיס.

את, לעומת זאת- חסכת על חשבון הילדים שלך ודאגת שיקבלו בגדים מילדים מבית הספר. כמובן שזה היה החיסכון היחיד שלך, כי המינוס בחשבון גדל ואיתו כמויות הנעליים והתכשיטים שלך.

 

בגיל 8 ההורים שלי שלחו אותי בכל שנה להתנסות בחוג או שניים, ולהחליט מה אני אוהבת. כמובן שגם ביליתי בקייטנות בקיץ.

את לא נתת לילדים שלך לצאת מהבית והפכת את הבת שלך לשחצנית וסוציומאטית מאין כמוה.

 

כשהגעתי לגיל 12 התחלתי לעשות בייביסיטר לילדים, לכלבים ולחתולים - כדי ללמוד על ערכו של כסף שהרווחתי בעצמי.

אצלכם נפתחה קופת גמל לבעלך, שהשקעת כמובן בסלון חדש ובריצוף חדש לכל הבית. נכון, גם את המטבח החלפת ושיפצתם את השירותים.

 

כשהגעתי לצבא חסכתי בכל חודש 100 שקל מהמשכורת העלובה שקיבלתי, וצירפתי אותו לחיסכון שההורים שלי פתחו לי בגיל 3.

הבן שלך לעומת זאת נכנס למינוס מזה שהוא קנה כמויות של בגדים כשיצא הביתה (מעניין איפה הוא למד את זה...).

 

כשאת קיבלת אותי בצורה צבועה לבית שלך, ודאגת לרכל עליי בכל פעם שסובבתי את הראש,

הבן שלך הגיע למקום שבו אמא שלי מחכה לחיבוק שלו בכל פעם שהוא נכנס ואבא שלי מנהל איתו שיחות ודיונים על מצב הכדורגל בארץ.

 

וכשאת - בהתנהגות חסרת תקדים- גירשת אותי מהבית שלך בתירוצים עלובים, כדי שאני לא אחגוג איתכם את סוכות,

אבא שלי שינה מסלול של טיול של 2 משפחות כדי לאסוף את הבן שלך כדי שיחגוג איתנו את פסח.

 

אז אישה יקרה, לפני שאת מעבירה ביקורת על החינוך שקיבלתי בבית מול כל העולם ואשתו

אני מבקשת ממך לעשות בדק בית ולראות כמה את משקיעה בעצמך, ולעומת זאת כמה מעט הקרבת למען החינוך וההתפתחות של הילדים שלך.

ואל תתפלאי כשעכשיו הם יורקים לך בפרצוף, כי הם לא למדו אף פעם אפילו מה הערך של ארוחה עם המשפחה לדבקות שלה. הם אפילו לא למדו מה זאת משפחה.

נכתב על ידי בת-אדם בהתהוות , 23/4/2010 00:17   בקטגוריות מכתב שלא יישלח...או שכן?, אני מוחה!, תהיות שכאלה...  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של YO ב-10/8/2010 18:27
 



זהירות! שביר


מישהו אמר לי פעם שבכל יום שבו אנחנו מגבירים את העומס הפיזי על הגוף שלנו שלנו, נוצרים שברים קטנטנים בעצמות.

בלילה הם מתאחים.

אחרי האיחוי, העצמות שלנו חזקות יותר, ונדרש סף מאמץ גבוה יותר כדי להישבר.

כמובן שבעת מאמץ פיזי קיצוני וממושך, שהגוף לא רגיל אליו העצם נשברת עד למצב שנקרא "שבר מאמץ".

לוקח לה תקופה שהיא יותר ארוכה מלילה להתאחות, אבל בטבע כמו בטבע- אחרי שהיא מתאחה היא חזקה יותר ממה שהייתה קודם.

 

עכשיו אני בתקופה כזאת, של הרבה מאמץ קיצוני וממושך. גם פיזי וגם מנטלי.

רודפת אחרי הזמן כדי להספיק ללמוד בשני מקומות בו זמנית.

אז מתמודדת פה ומתמוודדת שם. ובעיקר מדחיקה כי יש לי עוד הרבה ללמוד במעט זמן.

ומחר מבחן גדול באחד המקצועות אחרי יום לימודים במקצוע השני, וביום חמישי מבחן סיכום במקצוע השני.

וארבע שעות שינה בלילה, ובקושי ארוחות, והרבה עצבים ועוד יותר מריבות עם החבר.

והרבה תסכול.

ובמקום לחזק אותנו, אנחנו מתמודדים עם המשפחה שלו, ששנאה אותי עוד לפני שנפגשנו.

ולא משנה מה אני אעשה, או מה הוא יגיד להן- הן לא הולכות לשנות את דעתן.

והוא סובל חפירות שלהן מצד אחד, ואת התסכול שלי מהצד השני.

ואני משתדלת להדביק את הפער בלימודים, ולעזור לנסיך שלי להדביק את הקרע ביני לבין המשפחה ומשתי הציפורים האלו לא נשאר לי הרבה ביד...

 

אז היום נשברתי, וחתכתי מאחד המקצועות כדי ללכת לישון מוקדם.

היום אני נשברתי.

אבל אחרי הלילה,אני אקום חזקה יותר.

 

 

נכתב על ידי בת-אדם בהתהוות , 28/12/2009 19:21   בקטגוריות מכתב שלא יישלח...או שכן?, אהבה ויחסים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  בת-אדם בהתהוות

בת: 37

ICQ: 319380758 




קוראים אותי
5,547
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבת-אדם בהתהוות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בת-אדם בהתהוות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)