sleeping with ghosts
"...הייתי שקועה עד מעל לראש בלעמוד על המשמר ובניסיון להיות בלתי נראית.. בכיתה חששתי לומר משהו מוטעה או טיפשי; בארוחות חששתי שאני אוכלת יותר מדי, או שאני לא נגעלת מהאוכל שאני אמורה להיגעל ממנו.. תמיד חששתי שמישהו ישים לב אלי, וכשזה לא קרה הרגשתי בודדה" |
| 11/2008
bang bang, my baby shut me down
אני שוברת מחסום כתיבה דווקא ביום כיפור ואולי בכלל לא דווקא. ימים שלמים שהחפירה המוחית שלי לא מרפה ולא היה בי את האומץ או הכח להתגבר על העצלות ולכתוב דברים חכמים. כל השיחות האלה שלי עם עצמי, אני אוהבת אותן. אני רק צריכה לראות אותן כתובות על דף, כדי שאני באמת אוכל להאמין, להבין את מה שעובר שם. תקופה לא קלה. שוב פעם שברון לב, שוב פעם התחושות המוכרות האלה, כאילו זה סרט שכבר ראיתי. אולי ראיתי יותר מידי פעמים. רק שהפעם הכאב כבר לא מתבטא יותר בבכי וצווחות של חיה פצועה, אלא בכעס ועצבים עד לרמה שאני באמת רוצה לרצוח מישהו. כנראה שבאמת התבגרתי גם למדתי לתפעל את הרגשות שלי במצבים כאלה למשהו שהוא לא סטנדרטי. מהר מאוד גם התאפסתי על עצמי. מהר מאוד גם הבנתי והפנמתי. באמת שהתגברתי. "ניצן", זה כל מה שעובר לי בזמן שהיא עונה לי, ועוד בכנות, על שאלה ששאלתי. בד"כ לא הייתי מקבלת תשובות. היו שאמרו שאולי פשוט לא קיבלתי את התשובות שרציתי לקבל ובגלל זה אף פעם לא הייתי מרוצה. בדיעבד הייתי מאושרת. "ניצן", זה כל מה שעובר לי בראש בזמן שהיא מספרת לי את הסיפור, בזמן שהיא פירטה בפרטי פרטים, בדיוק כמו שדרשתי, איך הן התאהבו או מה קרה בעצם בצד השני בזמן שאני הייתי בין סכינים. "ניצן", שמעתי מבין המילים והתעוררתי מחלום הבלהות שלי למציאות ההמסוייטת. -"הייתי ילדה קטנה והיא משכה אותי, רציתי לנסות עוד את כל העולם..."- והמילים רצות וממשיכות להדהד לי בראש בזמן שאני מקשיבה-לא מקשיבה לסיפור מותי. אף פעם לא הצלחתי להבין איך אפשר להתאהב במישהו אחר, והיא לא פתרה לי את החידה, רק המשיכה לתת דוגמאות חיות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
