מחשבות דעות ואמונות בחיי היום יום

האם באמת סוף סוף יש לי זמן פנוי?

פנוי באמת, בלי צורך ללכת לבדוק אם הוא כבר קם משנתו השברירית, בלי ידיעה שתכף אחיו יחל לצווח ברחבי הבית כי נפל לו המוצץ.שקט.

סורר כאן שקט שלא היה בביתי מזה כמה ימים שבועות אולי אפילו חודשים- ופתאום אני כבר לא מוצאת את עצמי בתוך אותו השקט- כבר איני יודעת להיות לבד לחשוב לבד בלי לדאוג לרווחתם של יורשי העצר הקרחים.

גם כשאת הופכת מילדה- נערה לאשת איש/נער עדיין יש בך את עצמך איתך- היכולת האינווידואלית שלך לחשוב גם כאחד ולא תמיד כשניים.  האפשרות לקחת פסק זמן ולשבת רגל רגל מול מסך מחשב ולפרוט הגיגים על מקלדת..

אבל כשאת נעשית לך לאמא זה כבר סיפור אחר. גם אם את לבד את חושבת על שניים או שלושה...גם שאת ישנה את בעצם קמה (וכמה פעמים אפילו..) וגם כשמנסים להתרכז כ"כ חזק במשהו אחר – כמו ללמוד למבחן באוניברסיטה זה נעשה כמעט בלתי אפשרי כששומעים את קולות הבכי והצחוק המתגלגלים בהרמוניה הבוקעים מהסלון של אמא שבחפץ לב הואילה לשמור עליהם כדי "שיהיה לך לפחות תואר" לדבריה.

אבל כעת סורר כאן השקט, סיימתי מבחן והילדים עודם אצל הסבא והסבתא "השניים" ועד בואם אני ממש לבדי. ולא מוצאת עצמי. זה מעניין להיווכח שכל תחומי חיי בזמן האחרון נסובו סביב הילדים ובלעדיהם אין לי כלום. וגם שאני כבר מפרגנת לעצמי גליון WORD חדש ולבן לקשקש את קשקושי, ניכר שאין לי על מה לדבר/לחשוב מלבד עצם הוויתם או חוסר הימצאותם פה לידי עכשיו.

געגועים.

ולא יוצאות לי המילים...כבר 20 דק' מול המסך ולא עולות בי מחשבות מלבד געגועים עזים לצוקי ושוקי- למרות שהם מעייפים ובגלל שהם שובבים ובזכות שהם גם בוכים. אולי ננסה לחבר שיר

חיוך בלי שיניים

ועיניים צוחקות

כחול מבטך

אומר לי רבות

שן חלב מבצבצת

מתוך חיוך שובבי

את העולם מגלה

ואיתך מתרגשת, ילדי

שערות ספורות

על ראש גדול ומתוק

מכניס לפיך חפץ

כדרכו של תינוק

זוחל על רצפת האבן

ובפחים מחטט

כשלקראתי אתה בא

ליבי רוטט

ילדי היקרים

נשמותיי התמימות

מה יפה ילדותכם

התשכילו לראות?

אעטוף ואגן

מפני הרוחות שבחוץ

ואדאג לספק לכם

כל מה שנחוץ

יד ביד נעבור

את כל השלבים

התפתחות תקינה

אנא תן אלוקים!

טוב, יופי נהדר.... יצא קצר..וחסר תכלית... ועד הסמסטר הבא שיצא לי לכתוב (משהו כמו שלושה ארבעה חודשים הפסקה..) בטח המצב ידרדר.

אבל גם זה סוג של נ.צ בחיינו, לפחות בחיי ואולי כן אשוב לכתוב לעיתים קרובות, לפחות לא זנחתי לגמרי ובכח מנסה לשמור על גחלת כתיבת היכרונות

שבת שלום!