מחשבות דעות ואמונות בחיי היום יום

אבא-

אני רוצה לכתוב לך, לומר לך, לדבר איתך

אבל האמת שזה קצת קשה

לחשוב שעברו שלוש שנים תמימות אבל בעצם נצח התקיים מאז

מנסה לדמיין תמונת חיים שלך, איתנו- ולא מצליחה

מנסה להריץ אותך במוחי ומתארת לעצמי כיצד היית שמח אז לפני כמעט שנתיים בחתונתי

איזה עצה טובה היית נותן לנו,ועוזר.

כיצד היית פשוט מאושר בחתונה של בנך הגדול.

כיצד היית ממשיך לייחל לחתונתם של שני ילדיך הנותרים-

וכיצד היית קורן בהולדת הנכדים הראשונים שלך,

אבא- בגיל נושק ל61, זה בהחלט הישג לא רע.

כיצד היית אוחז אותם בידיים אוהבות, בדיוק כשם שהסבא שלהם מהצד השני עושה, וכנראה אף יותר- כיצד היית רואה את היופי והחיוניות הרבה בדור ההמשך.

כיצד בבוא העת הם היו קוראים לך סבא יצחק, וכמה השדרוג הזה במעמדך היה ממיס את ליבך.

נכון שהחיים הם לא נופת צופים כל הזמן, ואף לא רב הזמן, אבל אבא, שמחות קטנות הן הן שמניעות את האדם משלב לשלב, מיום ליום חודש לחודש ושנה לשנה-

ואז אני חושבת עליך כמה היית יכול עוד ליהנות לזכות ולראות, ולו רק בעוד שלוש שנים נוספות בהן הכל קרה, אבל אתה לא היית, אתה לא ראית.

אבא, כשהלכת היה לי קשה לתאר את חיי בלעדיך, בלי ה"דמות" שיודעת הכל, שמיעצת, שתמיד דואגת וללא גבולות אוהבת, ונותנת תחושה טובה, תחושה שאני כל יכולה, ותמיד היה לך הגיון בריא ושכל ישר וכמובן לב טוב שעזר לי לראות תמיד את המציאות על הצד הטוב ביותר, הנכון ביותר.

אבא, כשהלכת נפער חור בלבי, חור או קרע משהו גדול שעם הימים החודשים והשנים הוא נקרם בסיבים של תחושות חדשות, תקוות חדשות ריחות ואנשים חדשים וגם ישנים, כי ככה זה, החיים ממשיכים, אומנם - עם געגועים לימים אחרים, ותמיד בלעדיך- ועצוב, עצוב הכי -במיוחד כששמח- ואז זה צובט בלב, ואז הסיבים פתאום מתפוררים והחור שבלב רוצה להתפקע, ולזעוק לשמים- למה לא זכית? למה אנחנו כאן הפסדנו???אך השמיים נותרים דוממים, וכך מגיע לו עוד ראש שנה, שמציין לי עכשיו את השנים שבלעדיך, וכך מגיע לו חשבון הנפש וכך מתעצמים הגעגועים והזיכרונות והתחושה הילדותית של- "זה לא פייר, וזה לא מגיע לי, ואתה צריך להיות כאן! ועכשיו" 

וכך אנחנו חוגגים לך עוד "יומולדת" שם בחולות שבסגולה, אין עוגה, אין פרחים אבל יש קדיש ואבנים קטנות, ויש דמעות, אולי לא הרבה כי מול כולם לא תמיד יוצא, אבל בלילה, במיטה כנראה כשאף אחד לא יראה, החור הזה שם בלב ידמם לו ויבכה.

אבא, אני מנסה עכשיו לדמיין את חיי איתך, עם הנוכחות שלך אבל איני מצליחה כבר! יותר מדי שינויים שלא לקחת בהם חלק מכדי שאוכל לכלול אותך בהם, ואני בוכה גם על זה וגם עליך וגם עלי וגם עלינו.

אבא, יש לך נכדים מקסימים, היית מאוהב בהם, כל יום הם לומדים משהו חדש-בשבילם שלושה חודשים זה בערך כמו שלוש שנים, רק שבוע שעבר יצחקי הקטן התהפך מהבטן לגב, כמה שמחנו, כמובן שישי עשה את זה קצת לפניו, כי זה האופי שלו, לא סתם בחרנו לקרוא ליצחקי בשמך, כנראה נכון, שנבואה ניתנה להורים בבחירת השם, ואולי זו ידך המכוונת מלמעלה, הוא מאוד דומה לך, בפניו העגולות, במזגו הרגוע ובעינו הטובות.

היו במשפחה הרבה שמחות, שמחות קצת עצובות מאז שנעלמת לנו, אבל כשאני מסתכלת בעינייהם הצוחקות של בניי, נכדייך המתוקים אני מוצאת אותך, רואה את החיים בשיא פריחתם ולא רק את הריק והמוות, יודעת שחזרת, או בעצם שאף פעם לא עזבת באמת, תמיד אתה איתנו בלב, בדרכך שלך, מסובב את העיניים שם בשמיים שלא יצאו מכלל שליטה, וממשיך בצורה כ"כ מושלמת להגן על משפחתך ולשמור עליה מלמעלה.

שיהיה לך יום הולדת שמח, אני מניחה שנמשיך לחגוג לך אותו עוד שנים רבות, בעז"ה גם נכדיך וגם נינך- יתמידו לנצח.

                                                                                   אוהבת, ומתגעגעת,

                                                                                                                        קרן.

היום, ג' תשרי, צום גדליה, יום הולדתו ופטירתו של אבי, ז"ל.