בשבת האחרונה לחייך, כשהיינו סביבך כולנו, שרים למלאכי השרת ולך- אשת חיל, את, בעיניים מאירות ושריד חיוך, תופפת חלושות על מסעד המיטה בידך המחוברת לכל כך הרבה צינורות. ברגעים הללו חשבתי לעצמי איזו זכות היא לנו להיות הבנות שלך.
שלך, אמא. אשת חיל שכל פסוק וכל מילה במזמור התאימו במדוייק לאישיותך, לסגולותייך ולכשרונותייך. ליכולות המדהימות שלך לעשות ולהצליח, ועל אף כל הקשיים והמגבלות- להתמיד ולעמול ככל הניתן למעננו- בני ביתך- ולמען הזולת.
כל שבעים שנותייך, אמא, רצופות ניסים. החיות והעשיה שלך, בתוך מציאות רפואית לא פשוטה מילדות כמעט, היא נס.
רצינו עוד נס אחד.
לאורך התקופה הקשה הזו, בין תקווה ליאוש, קיווינו לנס. האמנו בנס. אוהבייך, קרובייך ומוקירי משפחתנו לא חדלו מלבקש עבורך ובמשך כל הזמן הזה התפללו, סייעו וליוו אותנו ועל כך- אין בפינו מילים כדי להביע את תודתנו.
משה רבנו התפלל, לפי המדרש, 515 תפילות. מוסיף המדרש ואומר שהייתה חסרה תפילה אחת בכדי שהקב"ה יעתר לבקשתו להכנס לארץ. אי אפשר שלא לתהות, אולי גם אצלנו...
אולי גם לנו הייתה חסרה לתפילות הרבות כל כך- תחינה אחת.
הרבה "אוליים" ריחפו מעלינו בתקופה הזו, אבל רק בשבת האחרונה, שהייתה עצובה ויחד עם זאת מלאת עוצמות ואור, הבנו שאין טעם לחשוב על "אולי", כי אנחנו יודעים שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד. התפילות הרבות- לא הלכו ריקם. הן, יחד עם זכויותייך הרבות כל כך, ומעשי החסד והצדקה הכבירים שלך, מצטרפים וממלאים את אותו היכל שמימי, הקרוב ומדובק לכיסא הכבוד. הם משפיעים משם ומקיימים את יעודם ומאצילים- אין בלבי ספק, אמא- על כלל עמ"י ועלינו בתוכו.
זכית ללוות אותנו במכלול רגעי החיים. בשמחות, בהתלבטויות, בשינויים, בכאבים. אני יודעת שתמשיכי לעשות זאת. להיות אתנו גם הלאה. ואת, יחד עם אבא והסבים והסבתות, תהיו עמנו תמיד כשנשמותיכם חופות מעלינו, ותמשיכו לדאוג לבנותיכן- מאור עיניכן כמו שנהגת לומר- ולבני ביתן. ממש כפי שלא חדלת מלדאוג לנו ולרווחתנו בימי חייך.
ועוד שתי מילים, אמא:
תודה- על הזכות להיות בנותייך, להיות איתך, ללמוד ממך ולחסות בצלך.
וסליחה, אמא- על כך שלא תמיד ידענו והבנו מה גדולה הזכות הזאת.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, אמא.
אנחנו אוהבות אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
