רק כדי להאיר

בשבת מצאתי את עצמי אומרת לחלל חדרה:

"אויש, אמא, שתהיי לי בריאה, אני כל כך מתגעגעת אליך".

אחר כך צחקתי על המשפט הזה.

אחר כך בכיתי כי חשבתי שזה ניסוח שהיא עצמה הייתה צוחקת ממנו.

אחר כך צחקתי שוב, כי היא לא הייתה רוצה שאבכה. לא בשבת.

אז יצרתי פשרה בצורת צחוק עם דמעות.

*

עכשיו אני מבינה אותה, את השורה הזו

"אלו יכולתי הייתי עוקרת אותך מלבי".

כשהייתי קטנה, בתוך כל שירי ה"אמא , הו אמא חבקיני חזק"  וארמונות המלכות שבנו לאמהות, הייתה השורה התמוהה הזו.

ועכשיו אני מבינה אותה.

כי אם הייתי מצליחה לעקור אותה מלבי-

זה לא היה כל כך,

כ ל  כ ך, 

כואב.