לא אצטער על מילים שרשמתי כשהייתי ילד,

לא אצטער לעולם! על שירים שרשמתי להיא המושלמת בראשי שבאותה התקופה לא הכרתי אפילו,

את טיפשה,

זת היית את,

כתבתי לשלגיה שלא הכרתי,

בעצמך את מקנא.

אני לא מבין אותך בכלל,

אני לא חי, את יודעת את זה! את יודעת כמה אני עצוב וכמה אני שבור! ואת מעזה להגיד שאני משקר???

את מעזה לפקפק בי.???

על סמך מה? על סמך מילים שכתבתי לפני שנתיים????

אולי תסתכלי מסביב,

אני מבזבז הון רק כדי לשמוע קולך,

אני לא יוצא, אפילו לא עם החברים הטובים שלי, פשוט אין לי חשק.

אני כל היום עובד כי זה מקל על הכאב,

אני לא עובד בכלל כי הכאב גדול מדי,

אני חי משיחה לשיחה,

אני מסתובב עם הראש באדמה ועם הלב בניו יורק

ואת מפקפקת בי?

אחרי כל מה שעברנו אחרי החודשיים המושלמים ביותר בחיים שלי, את מעיזה לפקפק???

אולי אני זה שצריך להתחיל לפקפק פו בדברים.