קהלנך בד ברג הזה מת חילסי פורה מח הזה

אני אדם קר, חסר רגש, אגוצנטרי ונטול של שמץ של מצפון.

אל תתאהבי בי. זה לא משתלם משום בחינה.

אבל אם יש קצה חוט אפשר למשוך אותו חזק

(ולפרום את הסוודר).

גאד, זה היה גיי.

אבל נדמה לי שאני מרגישה.

אבל נדמה לי שאני נרקיסיסטית.

אבל נדמה לי שזיפת, ושנמאס לי קצת מעצמי.

ומטיפשוּת.

ומנורמליוּת.

גאד, כמה שאני מתגעגעת לאינטיליגנציה.

אחת - שאני לא יודעת אפילו מה אני חושבת עליה,

אחת - שאני פוחדת להפוך להיות כמוה,

ואחת - שאולי אני מרגישה אליה,

אבל אני כל כך גרועה בכל הסיפור הזה של רגשות,

שאיך כוסאמו אני אדע?!

אגב:

אין לי שמץ של מושג מה אני רוצה. זה מזופת. אנחנו מעריכים דברים רק אחרי שכבר איבדנו אותם. או לפני שהשגנו אותם. השימוש במיל "השגנו" לא טוב לי פה.

הבנתי שהרעיון של "שיואו, עוד שלוש שנים יהיה לי יומולדת 20" פשוט מחריד אותי. אולי בגלל המספר 20. אולי בגלל ששלוש שנים זה לא כזה הרבה.

לעשות פוסט ממש ממש ארוך על למה ברלין זה אחד הדברים הכי טובים שקראתי בחיים,

אבל מה, פדיחות.