Ryan

המשך הפוסט הקודם..

"...אני הקשבתי לה להכל ובאמת הבנתי אותה, בסופו של דבר היא נרדמה על המיטה שלי, אז ישנתי על הרצפה והאמתי שלא היה לי ממש אכפת, הייתי כ"כ עייף שהייתי יכול לישון בכל מקום..."

בבוקר היה קצת עצוב, כי זה היה הרגע שהיא באמת הבינה מה שקרה, היא התקשרה לאמא שלה, היא אמרה לה שהיא ישנה אצל חברה (ההורים שלה לא מרשים לה לישון אצל בנים כי רק בת 15), אמא שלה אמרה לה שיש להם כרטיסים ושתבוא עד הערב לארוז כי מחר הם טסים. הסתכלתי עליה, הסתכלתי והרגשתי כ"כ עצוב בשבילה, ממש ריחמתי עליה, האח הגדול שלה, האח שהיא אוהבת אותו כמו החיים, הוא הבנאדם הכי חשוב לה, הוא היחידי שהקשיב לה מכל המשפחה שלה, אח שלה זה ששמר עליה, דווקא הוא עבר תאונה שלא בטוח שיצא ממנה חי...וראיתי עליה, כמה שהיא שבורה, ממש שבורה...בחיים שלי לא הרגשתי ככה...

שאלתי אותה " מה עכשיו? יש משהו שאתה רוצה לעשות? את רוצה אולי להתקלח, אני יכול להביא לך בגדים, אני אמצא משהו, את רוצה אולי לאכול משהו?" היא אמרה לי "אממ...אני חושבת שאני אלך, מספיק מה שעשית לך אתמול, אני גם רוצה להיות קצת לבד" הבנתי... אז אמרתי לה " את בטוחה? אין לי בעיה שתישארי, אני מוזמנת להישאר כאן כמה שבא לך, באמת..." היא קצת חייכה ואמרה "תודה, באמת תודה ראין על הכל, אבל אני רוצה להיות לבד" . מה יכולתי לעשות? נתתי לה ללכת..החלטה שלה, אני לא יודע אם זה מה שהיא באמת רצתה, לא יכולתי לדעת, לא רציתי ללחוץ עליה, אני לא יודע מה מרגישים במצבים כאלה, אז פשוט נתתי לה את החופש שלה...

אז היא הלכה, אמרתי לה שהיא יכולה להתקשר מתיי  שרק תרצה. היא לא התקשרה במשך שבועיים מאז, לא ידעתי למה, חשבתי על זה בהתחלה, אבל כמה אפשר לחשוב? כמה אפשר? החלטתי שמתיי שהיא תהיה מוכנה היא תתקשר אליי, ובכלל...הכל הלך בניינו יותר מידיי מהר, בקושי הכרנו יום וכבר כל הרגשות האלה, כל האירועים האלה...זה היה קצת גדול עליי, לא הייתי בטוח שאני מוכן לזה, בכל זאת יש לי שנת לימודים לסיים, אני יודע שזה נשמע רע, אבל..גם אני בנאדם, זה היה שוק בשבילי כל מה שקרה. אז במשך אותם שבועיים, למדתי, יצאתי עם חברים שלי וניסיתי כמה שפחות לחשוב על זה, ניסיתי לתת לזה לאט לאט להגיע אליי, ואחרי שבועיים היא התקשרה, היא נשמעה ממש שמחה אבל קצת לא בטוחה בעצמה, היא סיפרה לי שהכל הסתדר עם אח שלה ושהכל בסדר, והיא אמרה שהיא מאוד מודה לי על כל מה שעשיתי ובאמת מאוד עזרתי לה, היא גם אמרה שהיא מצטערת שהיא לא התקשרה קודם לכן, פשוט היו הרבה מאוד בלאגנים והיא הייתה צריכה זמן לעצמה אחריי כל זה, היא אמרה לי שהיא רוצה להיפגש איתי, שהיא רוצה לראות אותי, מאוד שמחתי כי באמת התגעגעתי אליה, וקבענו להיפגש בעוד שבוע כי הלוח זמנים שלנו היה מאוד לחוץ. לאחר שבוע נפגשנו, היא נראתה לי כ"כ קטנה פתאום, בת 15..מה אני עושה איתה בכלל? למה אני מקלקל אותה? היא כזאת יפה..לא יכולתי להפסיק לבחון אותה, פשוט מושלמת, איפה היא הייתה כל הזמן הזה? איפה היא הייתה? הייתי עם בנות כאלה מגעילות, בוגדניות, שרמוטות...לא ידעתי שמישהי כמוה באמת קיימת, ואז הבנתי...התאהבתי בה, אוחחחחחח למה??? כ"כ לא רציתי שזה יקרה, באמת שפחדתי להרוס אותה. ישבנו על איזה ספסל במקום שקט כזה, לא דיברנו, הייתה שתיקה מביכה כזאת, אף אחד לא ידע מה לומר, מה לשאול..זה הרס את הכל, זה פשוט היה קטע לא נעים, הרגשתי כאילו צריך להתחיל הכל מהתחלה, אני לא ממש אוהב התחלות, זה מאוד קשה בהתחלה... שאלתי אותה אם היא רוצה שנלך לאנשהו, היא אמרה שהיא אוהבת להיות כאן, ואין לה כוח ללכת לשום מקום אחר.. קצת ביאס אותי, כי לא היה ממש כיף, אבל מה יכולתי להגיד? איכשהו התחלנו לדבר, על שטויות...ממש לא משהו רציני, הפגישה הייתה ממש גרועה, אמרנו שנדבר כבר וכל אחד הלך לבית שלו. הייתי מזה מבואס מכל הקטע הזה, זה ממש לא מה שדמיינתי...

כמובן שיש המשך, אבל אני קצת עייף אז אני אמשיך בפוסט הבא..

אני חייב לספר לכם עליההההההההה, היא כזאת מתוקה, חמודה, יפה היא פשוט מושלמתתתת וגם לשם שינוי גבוהה, משהו כמו 1.70,  וזה מאוד חשוב בשבילי כי אני 1.90...

בכל מקרה, הכרתי את ג'וליה לפני משהו כמו חודשיים, במקרה נפגשנו דרך חבר שלי, וסתם טיילנו לנו וזה היה יום ממש חם ועברנו ליד הבית שלה והיא לא ממש רצתה שנעלה, היא מאוד שמרנית לגביי הפרטיות שלה, אז הצעתי לה שנבוא אליי ושנשתה אצלי מים או משהו, כי פשוט היה חום אימים!! באמת לא תיכננתי משהו מעבר ללשתות משהו, היא גם לא הייתה ממש בעניין שלי והאמתי שבהתחלה גם אני לא הייתי ממש בעניין שלה אבל פשוט היה בה משהו...משהו מעניין כזה, נורא רציתי להכיר אותה עוד ועוד, ובכלל לא חשבתי שהיא תסכים לבוא, אבל להפתעתי היא דווקא הסכימה. אז באנו אליי ושתינו אולי 500 ליטר מים והדלקתי מזגן על איזה 16 מעלות, קיצר...ישבנו אצלי בחדר וסתם הראתי לה כל מיני שטויות שלי, והתחיל להיות לנו ממש כיף, הרגשנו ממש נוח ביחד והיא הייתה כזאת מצחיקה, והיא גם ירדה עליי החוצפנית!! חחח

בשלב מסויים אחריי משהו כמו 4 שעות שישבנו שם בחדר שלי מדברים, היא באמת נפתחה אליי, שאלתי אותה "מה הכי היית רוצה עכשיו?" והיא הסתכלה עליי ואמרה "אתה רוצה את האמת?" אז אמרתי לה "כמובן.." היא התקרבה אליי, כמה סנטימטרים בודדים הפרידו בניינו, והיא אמרה "שתהיה שלי..." ואני חושב לעצמי בראש "וווואאאאאטטטטטט דהההההפאאקקקקק?????????, מאיפה זה בא, מה?" הייתי בהלם, היא הייתה כ"כ ישירה, בקושי הכרנו וכבר השגתי אותה, והיא כבר שלי, אני יכול לעשות איתה מה שאני רוצה, אני יכול לנצל אותה, אני יכול לעשות הכללל..הכי מתאים היה אם הייתי מנשק אותה, וזה מה שהיא רצתה, אבל...לא יודע, רציתי אבל הרגשתי שזה לא נכון, שזה לא הוגן כלפיה שהיא תתחרט על זה אח"כ, היה לי אכפת ממנה, רציתי שהיא תהיה מוכנה, רצית שהיא באמת תתכוון לזה. לא היה לי מה להגיד לה, אמרתי לה..."את לא באמת מתכוונת לזה, את לא מכירה אותי בכלל" וראיתי עליה שהיא הרגישה נבוכה, מי לא היה מרגיש ככה אחרי זה? קצת הצטערתי אבל לא היה לי משהו אחר לומר לה,  וחשבתי שזהו, שהיא לא תרצה לראות אותי יותר וזהו זה נגמר, ועוד עד שמצאתי מישהי שבאמת משכה אותי, משהו שלא קרה לי הרבה זמן ואמרתי לה.."בואי נקח את זה לאט, אני באמת רוצה שנכיר..." היא הסתכלה עליי ואמרה "אתה בטוח?" ואמרתי לה "אם לא הייתי בטוח, לא הייתי אומר את זה" והיא המשיכה להסתכל עליי, והיא מסתכלת  בלי בושה, מסתכלת ישר בעיניים, הרגשתי שהיא קוראת אותי, הרגשתי שהיא יודעת את כל מה שאני חושב עכשיו, יש לה עיניים כאלה משגעות, עיניים כחולות, ירוקות – באמת עיניים יפות. אז המשכנו קצת לדבר והיא הייתה צריכה ללכת, מזה לא רציתי שהיא תלך אבל לא יכולתי לעשות כלום אמרתי לה שתתקשר מתיי שבא לה ושנדבר כבר. אחרי שהיא הלכה, תומר, חבר טוב שלי התקשר ואמר לי שנפגשים אצלו כמה חברים, אז באתי וסתם היה צחוקים ראינו איזה סרט אימה דפוק, ודרך אגב אני מממתתתתת על סרטי אימה. בקיצור...באיזה שתיים בלילה ג'וליה מתקשרת אליי, הייתי ממש מופתע – גם שתיים בלילה וגם היא מתקשרת אליי כ"כ מהר, אז עניתי והיא אמרה לי שקרה משהו נורא והיא לא ידעה למי להתקשר ושהיא ממש מצטערת ושהיא חייבת שאני יעזור לה, שמעתי על הקול שלה שהיא בכתה, שמעתי שבאמת קרה לה משהו נורא, כבר לא ידעתי מה לחשוב!! אני רק זוכר שהייתי ממש שמח שהיא התקשרה דווקא אליי לבקש עזרה, לא יודע...זה עשה אותי שמח שהיא בוטחת בי. אז כמובן שאמרתי לה שבטח ושאני בא אליה ושנבוא אליי, ואין בעיה. אמרתי לחברים שלי שאני חייב לזוז ושאני אדבר איתם אח"כ. יצאתי ומהר הלכתי אל הבית של ג'וליה, היא חיכתה לי למטה, התקרבתי אליה והיא הייתה מלאה דמעות, ופתאום היא התחילה לבכות, באמת לא ידעתי מה לעשות, פשוט חיבקתי אותה ואמרתי לה "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר..." לא הייתי בטוח אבל ליטפתי את השיער שלה, קצת פחדתי שהיא תגיב לא טוב, אבל דווקא היה לה נעים, המשכתי לחבק אותה ושאלתי אותה אם היא רוצה שנבוא אליי, אמרתי לה שהיא יכולה גם לישון אצלי...ושלא תחשבו עליי דברים רעים, התכוונתי שהיא תישן במיטה שלי ואני ישן על הריצפה או משהו, ממש לא רציתי לנצל אותה, אני גם בכלל לא אחד שמנצל, היא באמת נראתה לי מסכנה.. כמובן שבסופו של דבר באנו אליי, היא ישבה על המיטה שלי, הבאתי לה מים וטישו (את הטישו הבאתי לה מאחותי!) שאלתי את ג'וליה "את רוצה שאני אביא לך משהו?" היא אמרה "ראין, אני ממש מצטערת, אני כ"כ מצטערת, אני אפילו לא יודעת איך, מאיפה באה לי החוצפה הזאת להתקשר אליך בשתיים בלילה ועוד כל זה, ראין אני כ"כ מצטערת" אמרתי לה "היי..קודם כל תרגעי, שום דבר לא קרה, ואת ממש לא צריכה להצטער, אני רוצה לעזור לך, ואין לי בעיה עם כל זה.." באמת שהרגשתי בסרט, מזה? מאיפה כל זה בא? מי זאת הג'וליה הזאת?? כ"כ רציתי לנשק אותה, כ"כ רציתי לגעת בה, רציתי...וואוו מה לא רציתי. בסופו של דבר היא סיפרה לי שאח שלה שהוא גר בחו"ל עבר תאונת דרכים קשה והוא ללא הכרה, ויש כל מיני סיבוכים עם הטיסה לשם והיא פשוט לא רצתה להיות בבית, אני הקשבתי לה להכל ובאמת הבנתי אותה, בסופו של דבר היא נרדמה על המיטה שלי, אז ישנתי על הרצפה והאמתי שלא היה לי ממש אכפת, הייתי כ"כ עייף שהייתי יכול לישון בכל מקום...

ווואווו כמה כתבתי, טוב נראה לי שאני אמשיך בפעם הבאה...

היי, קוראים לי ראין ואני חדש בכל העסק הזה. האמתי שבחיים לא חשבתי שאני אכתוב בלוג, זה תמיד נשמע לי טיפשי וחסר משמעות, כאילו, מה יש לספר? למה לספר?  למי לספר? את מי זה בכלל מעניין? אבל אז קראתי כמה מהבלוגים של חברים שלי וזה דווקא נראה לי דיי מגניב אז החלטתי שאני אנסה.

אז, כמו שאתם משערים לעצמכם בגלל השם שלי – ראין, אז נכון אני לא מישראל. נולדתי באוסטרליה, עליתי לארץ בגיל 10, המשפחה שלי החליטה לעשות עלייה כי אנחנו יהודים וכל הבולשיט, אז הנה אני חיי בישראל, אבל האמתי...דווקא מאוד נחמד כאן, אין לי ממש תלונות, בעצם...ערסיות וערסים, אני לא יכול לסבול, אבל פסדר..אני לא מתעסק עם ה"עם" הזה וחוץ מהם ממש כיף לי כאן. עוד משהו שאתם "בטח" מתים לדעת, יש לי עוד 3 אחים, אח קטן בן 15, אחות קטנה בת 10 ואח גדול בן 20 וחתול שחור שקוראים לו תומס, חוץ מזה כמובן יש את אמא ואבא אבל הם ממש לא מעניינים. אזזז מה יש לי לספר לכם עוד? אההה כמובן, חברים שלי. אז ככה יש לי דווקא דיי הרבה חברים טובים (שי, תומר, גיא, דניאל, ניצן וכו'...) ואתם בטוח תשמעו עליהם בהמשך, ומה לגביי ידידות, חברות וכל זה? אז אני לא ממש בקטע של ידידות, כל הידידות שהיו לי רציתי אותן, אז זה לא נחשב בשבילי, ובכלל זה תמיד ככה, בכל קשר ידידות או שהבן רוצה את הבת או ההפך, זה כזה ברור והאמתי שאני ממש שונא את המשחקים האלה, פשוט תגידו מה אתם רוצים וזהו, למה צריך לעשות את הכל כ"כ לאט, כאילו מה יקרה? מה תפסידו? באמת שיש לי קצת קושי בלהבין בנות, תצחקו עליי אבל יש לי עכשיו "ידידה" אחת, משגעת אותי!! אבל זה כבר לפעם אחרת, כי אני ממש חייב לזוז עכשיו, אז עדכונים בהמשך...