זאת הייתה הופעה מדהימה, עם כל כך הרבה אנרגיות ואפילו התרגשות עצומה שמזמן לא הרגשתי, היו המונים של אנשים שאת הסוף אפילו לא הייתי קרובה לראות, המון אנשים מוחאים כפיים, שורקים, אנשים שמחים וחוגגים.

סדרתי את השיער, התלבשתי יפה, שמתי עדשות ואיפור.

בהופעה לא התבלבלתי, ראיתי פרצופים מוכרים, הוצאתי מלא אנרגיות והרגשתי בגוף את האדרנלין,

הכל היה מושלם, כמעט.

רק משהו אחד היה חסר, מישהו אחד.

זאת באמת הייתה הופעה מדהימה וקבלתי כל כך הרבה מחמאות.

אבל אולי זאת ההופעה הגדולה האחרונה שלי, לא יהיו יותר כאלה, בסדר גודל עצום כזה.

לא תהיה לכם יותר הזדמנות לראות אותי נהנת ככה, לא תוכלו לראות את האושר הזה על הפנים שלי,

לא תוכלו לראות אותי עושה את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בעולם.

בעצם, פעם אחת השנה לא הגעתם, אפילו לא פעם אחת.

אני? לא פספתי אפילו פעם אחת, גם שראיתי הכל וידעתי הכל בע"פ, תמיד הייתי שם, חכיתי להגיד לכם כל הכבוד.

זה לא זה שנסעתם, זה זה שנסעתם במכוניות כמה דקות אחרי לפני ההופעה,

זה זה שאמרתם לי לשאול אם מישהי נוסעת באוטו שאני אגיד לה לחכות לי, אבל אתם לא יכולתם לחכות למרות שידעתם שאני עוד כמה דקות עולה.

יום עצמאות שמח.