כששאלתי אותך "האם תהיי לי לעולמים?"
ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם".

היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,
צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,
להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".

אתמול היה טוב,

ויהיה גם מחר.

בתקווה .

שנת לימודים (אחרונה- בבית ספר) מוצלחת. אמן.

אז הגיע סוף החופש,

לסכם אותו?

היה אחד המגעילים.

להגיד שנהנתי אני לא יכולה,

נתקתי קשר עם כל מי שאני מכירה - דבר שאני הריי רגילה לעשות.

בקושי יצאתי מהבית, לא יצאתי לטייל, חוץ מטיול אחד שבו דווקא נהנתי.

לא דיברתי עם חברות בכלל, רק עם אחת וגם ממש מעט פעמים.

התרחקתי מכולם, חזרתי להיות לבד, חזרתי להיות בתוך עצמי.

אני רוצה שהשנה תתחיל כבר רק כדי לסיים אותה,

בא לי לסיים ולעזוב הכל, לשכוח מכולם, מה"חברים/חברות" שלי.

בא לי להכיר אנשים חדשים אולי טובים יותר אולי פחות.

אני רוצה לסיים כבר ללמוד ולהתחיל לעבור כדי לחסוך לליזר בעיניים.

אני רוצה כבר לצאת בימיי שישי, לדבר עם חברים בטלפון, להיפגש אחר הצהריים,

לרדת לסיני, לשוט ליוון, להיות ערה בלילות ולישון ביום.

בא לי לסיים את הבית ספר המגעיל הזה כבר,

אני שונאת לחזור אליו, אני שונאת להיות בו. 

אני שונאת אתכם -

אני שונאת את מי שאני אמורה לאהוב.

אני טיפשה.

ומה שהולך לי עכשיו בראש הוא הנורא מכולם,

מה אני רוצה מעצמי? מה אני רוצה מהאנשים סביבי?

בא לי לעזוב את כולכם ולשכוח שפעם נחשבתם חברים שלי,

כי היום שרע לי, אף אחד לא מנסה להצחיק אותי בכל הכוח,

שאני בוכה אף אחד לא מנגב לי את הדמעות,

שאני צוחקת אף אחד לא מחייך אליי,

שאני מתרגשת אף אחד לא מתרגש איתי.

לבד זאת המטרה שלי בחיים .

לילה טוב.