זה סיפור על נערה עיוורת ששנאה את עצמה , שנאה את הסביבה , בגלל היותה עיוורת .
שנאה את כולם מלבד אהובה היקר שתמיד היה שם לצידה .
בבוא הימים נמצאו לה זוג עיניים בריאות ורואות , היא נותחה והחלה רואה .
ניגש אליה אהובה ובהתרגשות רבה שאל אם תתחתן עימו , השיבה הבחורה שלא , מפני שהסתבר לה שהוא עיוור .
אהובה העצוב הבין כי אין ביכולתו לעשות דבר , לקח את דבריו והחליט לעזוב .
בעזיבתו השאיר לה את המכתב הבא :
"בקשתי היחידה אלייך היא שתשמרי על עייני , נתתי לך אותן ועכשיו הן שלך, אוהב אותך ."
לפני שתאמר משהו פוגע , חשוב על אלו שאין ביכולתם לדבר .
לפני שאתה מתלונן על טעמו הרע של האוכל , חשוב על אלו שאין להם מה לאכול .
לפני שתתלונן על הדברים הקטנים שמפריעים לך בבת זוגתך , חשוב על הלבבות הבודדים שמעולם לא חוו אהבה .
לפני שתתלונן על כמה ילדיך שובבים , חשוב על אלו שלא יכולים להביא ילדים והיו עושים הכול למען ילד .
לפני שתתלונן כמה קשה עבודתך , חשוב על מילוני המובטלים שהיו רוצים להיות במקומך .
לפני שתפנה אצבע מאשימה כלפי מישהו זכור שכולנו עושים טעויות , ועדיין נמשיך לעשות .