אני אני.
לפעמים כל כך קשה לי עם עצמי ועם המחשבות המורכבות שאינן מרפות. לא תמיד אפשר לשתף אחרים במחשבות הכי פרטיות של עצמך ואולי זה המקום לעשות את זה ולהשתחרר מהמועקה ומהסטראוטיפים. מקווה שכן. |
| 5/2010
וואו
איזה מוזר.
דפדפתי קצת אחורה לקרוא דברים שכתבתי בשנים האחרונות.
נדהמת מהכאב שמלווה את הדברים. כאילו לא אני כתבתי אותם.
הכל נראה לי מצד אחד כל כך רחוק ומצד אחד כל כך חלק ממי שאני היום.
המצב שלי היום הוא אחר.
מצד אחד לא השתנה הרבה ומצד אחד השתנה הכל.
אני אמנם עדיין פה בבית, אך אני בסה"כ די מאושרת. טוב לי. וטוב לי אפילו שאני לבד.
במשך שנים כל כך ארוכות לא יכולתי לדמיין את עצמי בכלל משתמשת במילים האלה. ופתאום טוב לי בזכות עצמי.
נכון, עדיין יש ימים לא קלים. כמו תמיד יש ימים טובים יותר או פחות.
אך בסה"כ ברוך השם , אני באמת די מאושרת.
שנים האמנתי שלא אוכל להיות מאושרת עד שלא אמצא את בן זוגי לחיים. והנה אני בלי בן זוג ועדיין החיים נראים לי יפים.
היום אני מרגישה הרבה יותר חזקה. התנסיתי ועדיין מתנסה בכל כך הרבה דברים. לוקחת דברים יותר בקלות. מפרשת אותם בצורה הרבה יותר נכונה והרבה פחות הרסנית.
כן. לא לטעות אני מומחית לכאב, ולרחמים עצמיים. אך לאחרונה יותר קל לי להרפות מהם. זה מדהים בעיני שאני במקום הזה. לא האמנתי שאגיע. ולכן מצד אחד, מכירה את הכאב כל כך מקרוב, ומצד שני זה נראה לי כל כך רחוק. עברתי כל כך הרבה מאז שכתבתי את הדברים.
והנה היום אני כבר ילדה גדולה. עומדת בכוחות עצמי. מוכנה למצות החיים ולא פחות חשוב להנות מהם.
לא יאומן.
נכנסתי לבלוג כדי להשתפך ולרחם על עצמי קצת, ופתאום יצאתי כל כך מחוזקת , זכיתי לראות במראה מי הייתי ולאן הגעתי. פשוט מדהים.
| |
| כינוי:
יאושון
בת: 47
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
